|
|
עמוד:14
14 ירון סנדרוביץ של הזמן, המבנה והתוכן של ההתנסות בו, מבוסס על תהיות מדומות . באותה המידה זו טעות לסבור שאפשר להשיב תשובה מלאה לשאלות בדבר ההתנסות בזמן רק בכלים של מחקר מדעי אמפירי "אובייקטיבי" . הצורך במחקר פילוסופי כזה עולה ממה שהמדע האמפירי נדון להשאיר בלתי מבואר . הוא נדרש לשם הבנת יסודותיה של הווייתנו היומיומית . הכמיהה למשמעות והתשוקה להבינה, שהיא יסוד הווייתנו היומיומית, היא זו שמוליכה אותנו למטאפיזיקה של הסובייקט ולשאלת זיקתו לזמן ולהתנסות בו . יסודותיה האונטולוגיים הם נחלתו של כל יצור מודע, יהיה זה גבר או אישה, בעל העדפות מיניות כאלה או אחרות, מזרחי או אשכנזי, ערבי-ישראלי או יהודי- ישראלי . זאת גם אם נדרש לעתים לחלצם מאותה אפלה שבה הם שרויים . הקוראים ישפטו אם עלה הדבר בידי לעשות זאת . לא נמנעתי כאן מהשימוש בשפה טכנית כאשר הדבר נדרש . גם לא חסכתי מהקורא את הצורך לשוב ולעיין בכתביהם של ההוגים שביצירותיהם אני דן כאן . עם זאת ניסיתי לבאר את פשרם של המונחים הללו ולהקל על ההתמצאות בכתבים שהסתמכתי עליהם . אין דרך אחרת, פשוטה יותר, לגעת במורכבות הסבוכה של הנושאים שבהם אני דן כאן . על כל פנים, איני מכיר דרך כזו . המחשבה ראשיתה היא באותה פליאה, בשאלה או בתהייה . אלה תובעים מאמץ והתבוננות מרוחקת שמעוררים לעתים גם זרות וניכור . אך אם מניחים לשאלה להנחות את המחשבה, להתפצל כמו שפע מימיו של נהר לערוצים של שאלות משנה, שאף הן מוליכות לאחרות, התחושות הללו מתפוגגות מאליהן ו"מרגישים בבית" . על כך אני יכול להעיד לפחות ביחס לעצמי . ההתחקות אחר ציר המחשבה הדיאלקטי, שמאחד את חלקיו השונים של הספר הזה, הייתה בשבילי מקור לאושר, לשמחה . אולי אלה אינם רק נחלתי . זוהי תקוותי .
|
|