הקדמה

עמוד:13

13 הלא ידוע של הבלש, פגיעותו של הבלש הופכת לפגיעותו של הצופה, כולם נמצאים באותה אפלה . אפשר להצביע על דימויים טיפוסיים נוספים לאי ידיעה כגון השכחה, הדרך, המפלצת והחייזר, ולהצביע על אופני הפעולה שהופכים דימוי לדרמה ולחוויה . העיסוק האינטנסיבי בלא ידוע, על שלל היבטיו הרגשיים, ההכרתיים, הלשוניים והסגנוניים, אמור היה להשתקף בחקר הספרות . אבל הלא ידוע מציב בעיה קשה למחקר . ככלל, המדע אמור לחקור את הלא ידוע, אך בכלים ידועים . למחקר מדעי או אקדמי יש כללים, הוא מבוסס על טענות פוזיטיביות, עליו לאמוד תהליכים ולגבש קריטריונים להבחנה בתופעות . אבל הלא ידוע אינו משחק לפי הכללים . כאשר שתי החזיתות האלה מתנגשות במחקר, נוח להעדיף את הידוע . קל להתמקד באיזה פרט זעיר שניתן לכמת או להסביר, להשתמש במספרים, לחוש באמצעותם חוויה של שליטה וגם לקבל תקציבים כשאפשר להראות התקדמות . התוצאה היא שהמדע, שאמור לעודד העלאת שאלות, לעיתים קרובות נוטה להתכחשות או להתעלמות מעוצמתו של הלא ידוע . ויטגנשטיין הכיר באיכות המעוררת שיש בחוויית הפליאה . "המדע", הוא ציין, 3 המנגנונים השמרניים"הוא דרך לשלוח את האדם חזרה לשינה" . שמרסנים את הדחף הרדיקלי להתפלא, מופיעים בכל מרחב שבו לסקרנות יש ממסד וחוקים . הקושי של חקר הספרות אל מול הלא ידוע אינו שונה באופן מהותי מזה של המדעים המדויקים . חוקרת הספרות אינה נהנית מהחופש הניתן לסופרת . חוקרת נדרשת למיין, להציג סדירויות ומבנים ולהציע משמעות כוללת שניתן לתקף . במקביל, הצורך להפיק הבחנות ברורות גורם לפיצולים בתחומי הידע . חוקרות ספרות עוסקות במשמעויות הפוליטיות והחברתיות של הטקסט, ואילו בלשניות מנתחות את המבנה ועוקבות אחר 3 . Ludwig Wittgenstein, G . H . Von Wright ( trans . ) Culture and Value, Chicago : Chicago Press, 1984, p . 5

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא