|
|
עמוד:8
8 ישי מבורך תפיסותיהם של מקורות ואישים אלו בנוגע לנושאים שונים ( ארץ ישראל, צדקה, מהות היהדות ועוד ) , אלא לתעד ממדים רדיקליים — רדיקלי גם במובן של קיצוני וגם במובן של יסודי — המצויים בכתבים השונים . תיעוד זה מתבצע כאשר ברקע ההתדיינויות של פרקי החיבור ניצבות ההמשגות של הפסיכואנליזה הלאקאניאנית בדבר טיבו של הלא – מודע והמחשבה של לואי אלתוסר ( Althusser ) על תהליך האינטרפֶּלציה ( הסבה ) כרגע כינון הסובייקט ככזה . בנוסף לאלו, הכתוב נתרם ומועצם על ידי עיון והתפלמסות עם דברי מבשר הנצרות פאולוס ועל ידי אזכור השוואתי לצורת ההתגלות שמניח נביא האסלאם מוחמד בקוראן . יש לציין שבאשר לאחרונים אני כותב מתוך נקודת מבט של יהודי אשר נטוע ביהדותו, ועל כן קריאתי אותם חוטאת לקריאה אובייקטיבית של הבשורות והנבואות של כל אחד מהם . אולם, בדבריי חלילה איני מבקש לשלול את הבשורות והנבואות הללו, אלא דווקא מתוך תפיסתי אותן כמבטאות את דרכיו של האלוהי בעולם הרי שהן מאפשרות לי לעמוד על הממשות התיאולוגית שעליה נסובה המסורת הדתית שאני הוא בנה — היהדות . ההצטרפות של כל אלו יחדיו היא מבוא שמוליך אל בית או אוהל תיאולוגי באוויר העולם . אין כאן סוף פסוק, אלא הצעה שמאפשרת לקרוא את התיאולוגי / דתי מתוך הקשר חדש . * * * ההתדיינות התיאולוגית בחיבור הנוכחי מבוססת על ההנחה שהממשות של המציאות מטרימה את התיאולוגי / דתי וזה האחרון הוא שמנסח את הממשות הזו ומתנסח אל תוכה . במילים אחרות, התיאולוגי / דתי הינו תולדה של שאילתה שהמציאות מפנה לאדם . כתולדה הרי שהתיאולוגי / דתי אינו תשובה לשאילתה אלא השאילתה עצמה כאשר היא מתנסחת . על כן, אילו המציאות הייתה
|
|