|
|
עמוד:13
13 דמות דיוקנו נמצא שאבות דתיים נוטים מצד אחד להיות נוקשים ולהקפיד על שמירת החוקים והמצוות, ומצד שני הם "פטריארכים רכים" ( שם : 131 ) המאזנים בין הגישה המסורתית – הסמכותית ובין רמות גבוהות של מעורבות ושל רגש . אם כן, בניגוד לאימהוּת, אשר לה נורמות ברורות והיא נתפסת כמחייבת, אין לאבהות ציפיות מוגדרות וברורות והיא נתונה לשיקול דעת ( 2012 Hareven, 2000 ; Lamb & Lewis, 2013 ; Pleck, ) . מאחר שהאבהות היא הבניה, אישית וחברתית, יש לשים דגש על המשמעות שהצדדים תולים ביחסים אלה ( Lamb, 2010 ; Palkovitz, 2002 ) . הפרקטיקה ומשך הזמן של האינטראקציה בין האב לילדיו אינם הגורמים המכריעים, אלא איכות המעורבות והאופן שבו חוו אותה הילדים ( 2002 Lamb & Tamis - Lemonda, 2003 ; Palkovitz, ) . בהתאם לכך, ספר זה מתמקד בנקודת המבט של בני הרבנים ובמשמעות שהם מעניקים למערכת היחסים עם האב . בְּנָהוּת ותהליכי הנחלה בתקופה המודרנית חלה ירידה במעמדם של אבות רבים כסמכות העליונה בביתם . המעורבות האבהית איננה עומדת עוד כגורם בלעדי בתהליכי ההשפעה והסוציאליזציה, אלא נתפסת כגורם אחד מני רבים בתוך כלל ההקשרים המשפחתיים והחברתיים . המעורבות האבהית מושפעת גם מנורמות הנהוגות בתרבות, מתמיכה קהילתית וחברתית, מהיבטים מבניים – מוסדיים של מקומות העבודה וממדיניות ציבורית . ירידת מעמדו של האב וההבנה שהוא נטוע בתוך רשת של מעגלי השפעה והֶסדרים חברתיים, כמו גם צמיחתן של גישות חינוכיות המדגישות את הקשר ולא רק את ממד המשמעת, הובילו את המחקר העוסק באבהות לשים דגש על מקומם של הבן ושל הבת ועל השפעתם על מערכת היחסים עם האב . "בנהות" היא מושג שטבע עמנואל לוינס ( 2010 ) , שפירושו "הֱיות
|
|