|
|
עמוד:11
מה יש לעשות ? 11 3 עבור ארנדט מחדש בגלימת האוטונומיות והחירות שלהן . לפוליטיקה ישנה משמעות אקזיסטנציאלית, והיא תחום בסיסי בחיינו, הנשען על פלורליזם . לא איש, אלא אנשים מאכלסים את העולם . מכאן שמשמעות הפוליטיקה אינה דווקא פעילות במוסדות של המכניזם הפוליטי, למשל בחירות לתפקיד מסוים, 3 . בספרו הויה וזמן היידגר קושר בין האדם להוויה כנגד המסורת שהציבה את הסובייקט במרכז . זהו הבסיס לתיאורטיזציה של ארנדט לגבי הפעולה, כדבר שאינו טלאולוגי אלא פתוח, במונחים אנרכיים ממש . בחתירתה לפוליטיקה דמוקרטית אנטי‑סמכותנית רעיונותיו של היידגר היו תנאי הכרחי להגותה, אבל לא תנאי מספיק מכיוון שהיא דחתה למעשה מהלכים בסיסיים שלו . מכאן שהדקונסטרוקציה של היידגר את המסורת הפילוסופית המערבית אינה תחליף לתיאור של ארנדט את הפנומנולוגיה של הפעולה במרחב הציבורי ( . Dana R Villa , Arendt and Heidegger : The Fate of the Political , New Jersey , Princeton University Press , 1996, 12 ‑ 14 ) . בשונה מהדעה הנפוצה על מידת השפעתו של היידגר על ארנדט, דנה וילה ( Villa ) טוען שהיא לא "היידגריאנית", אלא שהיא ניסתה להתרחק ממנו כדי לפתח הגות מקורית משלה . בתהליך זה היא הותירה מקום לאיכות של מחשבתו ובו בזמן היא דוחה אותו משום ההפרדה שלו בין הפוליטיקה למחשבה . הם נבדלים למשל בכך שעבור היידגר העיקר הוא קריאתה של ההוויה לאדם, בניגוד לארנדט, שעבורה העיקר הוא קריאתם של אנשים אחרים . כך היא לקחה ממנו גם את רעיון החלל ( Raum ) , לכיוון של חלל פרטי וציבורי . אך בעוד שעבור ארנדט החלל הציבורי הוא המקום שבו מתכונן הכוח ובו האדם מגלה מי הוא, דרך הדיבור והמעשה המיוחדים לו, עבור היידגר זהו מקום הנפילה ושכחת האותנטיות של העצמי . ועוד, עבור היידגר המדינה היא מוצר מלאכה, כלומר מוצר מוגמר, ואילו עבור ארנדט היא מוצר של פעולה, כלומר פרויקט בהתהוות . היא דחתה את הספקולציות של היידגר שהמוות הוא סוג של מודוס חיים, בטענה ( בעקבות אגוסטינוס ) שההיוולדות ( נטאליות ) חשובה ל"קיום" לא פחות מהמוות . ארנדט מדברת על "אהבה לעולם" ( amor mundi ) כנקודה שבה עלינו להחליט אם אנו אוהבים מספיק את העולם כדי לקחת אחריות לגביו . כמו כן היא דחתה את תפיסת תפקיד החשיבה אצל היידגר ‑ מבחינתה הכניסה להוויה אפשרית רק דרך פעולה . בספרה המצב האנושי היא הבחינה בין מעשים לבין חיי עיון .
|
|