|
|
עמוד:13
מבוא 13 הגורלית, החלטה שאין חזרה ממנה . שני יומני פועלות ששמו קץ לחייהן התפרסמו במרוצת השנים : יומנה של נחמק'ה אברונין-אברמסון ויומנה של שושנה בוגן . אברונין-אברמסון שלחה יד בנפשה לאחר שהרתה . היא לא ידעה מי אבי ילדהּ— בעלה אריה אברמסון או איש גדוד העבודה אהרן רוזין, שעימו הייתה לה פרשת אהבים . היא נקלעה למצוקה, חשה בודדה וקיפדה את חייה ואת חיי מאהבהּרוזין ביריות אקדח . בעיזבונהּשל גלילה, בתהּ, נמצא יומנה, ומשפחתה פרסמה אותו בשנת 1988 . 5 קטעים מיומנה של הפועלת שושנה בוגן, שהתאבדה בבן-שמן בשנת 1918 , התפרסמו ב- 1930 בקובץ 'דברי פועלות' בעריכת רחל כצנלסון . בוגן, כמו ברקנר, תיעדה ביומנה את לבטיה, את קשייה ואת צרותיה . יומנה אינטימי וחושפני באופן החורג מן המקובל בקרב הפועלים והפועלות בתקופת העלייה השנייה . במובן זה יומנה של בוגן דומה ליומנו של ברקנר . בשני היומנים שזורים וידויים אישיים נוקבים, וכותביהם מביעים ביקורתיות ( יתר ) על היישוב ועל חברת הפועלים . הם מלמדים על אורח חיים סגפני, על בדידות ועל אמונה מלאה ועמוקה בצדקת הרעיון הציוני — אבל גם על אכזבה ומפח נפש . מוטי זעירא הוא שמצא את מחברת היומן בארכיון גנזים והביאו לדפוס בגיליון כתב העת 'שדמות' . 6 בדברי ההקדמה סיפר זעירא כי חברתה הטובה של בוגן הייתה רחל כצנלסון . היא ששמרה כל השנים על היומן, וכשארכיונה הועבר לארכיון גנזים, עבר איתו גם היומן . יומנו של ברקנר הוא היומן השלישי, ככל הידוע לנו, שכתב פועל מן העלייה השנייה לפני שהתאבד . אין לדעת אם 'כתב למגֵרה' או שמא ציפה שביום מן הימים מאן דהוא ימצא את היומן, יקרא בו ויעשה אותו נחלת הכלל . דומני כי שתי התשובות נכונות . אפשר לשער שאת מחשבותיו ואת הגיגיו על חבריו הפועלים ועל מנהיגי היישוב ואת תמיכתו ברעיון כיבוש העבודה והשמירה בוודאי היה נכון לשתף . לעומת זאת את התאהבותו באשת איש מזיכרון יעקב ואת מחשבותיו הארוטיות — יש להניח שהיה מבכר לשמור לעצמו . במבוא שכתב ליומנה של אברונין-אברמסון היטיב מוקי צור לבטא את החשיבות ביומני הפועלים שאיבדו את עצמם לדעת : רבים מאלה המתאבדים כותבים . הם כותבים לא רק מכתב אחרון, צוואה, גזר- דין . הם כותבים הרבה וכנראה מנסים, באמצעות הכתיבה, להשתחרר מן המועקה, מאימת המוות והגעגוע . לא כולם הצליחו לפרוץ את המעגל המכושף אליו נקלעו . היומן שצריך היה לשחרר אותם ליווה אותם אל מותם . 'מותי יהיה לחידה' כתב אחד המתאבדים לרב שלו, בעיר הולדתו . חידה זו מלווה כצל את המפעל הגדול, את החלומות הטרופים ואת האהבה הסוערת של צעירי העליות השנייה והשלישית . רועה המסתבך באהבה בלתי אפשרית, אח המתאבד בעקבות מות אחותו, ואחר 5 אברונין-אברמסון, יומנה ; קמינסקי, בדרכן, עמ' 107 – 109 . 6 זעירא, לפידות .
|
|