|
|
עמוד:13
ר ת ד דת ר 13 משם ומשם . הציונות קירבה רחוקים ולכן עימתה ביניהם . המתח אף הוחרף עקב יחסי הכוח הקולוניאליים בין אירופה לארצות האסלאם, שהפכו את הפערים התרבותיים לפערים שבין ׳תרבות עליונה׳ ל׳תרבות נחותה׳ . עם ה׳בונד׳ האשכנזי, לדוגמה, לא היו ליהודים הספרדים בעיות שכאלה : הוא לא הבטיח להם שותפות, ולכן לא היה מוּעד להפר הבטחה . אף על פי כן, למרות פרשות חשובות כמו היחס המחפיר לעולי תימן למן משנות העלייה הראשונה והשנייה ואילך, אפשר לקבוע כי בשנות היישוב הייתה ׳השאלה העדתית׳ משנית בחשיבותה ל׳שאלה הערבית׳, למאבקים המעמדיים ( אשכנזים ניצבו בהם משני צידי המתרס ) או לעימותים על מעמדה של הדת בתחייה הלאומית . ייתכן שהסיבה למשניותה של השאלה העדתית בשנות היישוב הייתה הדומיננטיות הדמוגרפית הברורה של האשכנזים . כך או כך, מצב עניינים זה השתנה מעיקרו בעשור הראשון למדינת ישראל ונוצר מצב היסטורי חדש . העולים מארצות האסלאם היו כמחצית מן העולים שהכפילו אז את אוכלוסיית המדינה ורוב העולים בשנים הבאות . בתנאי המשבר הקיצוני ששררו אז התחוללו שינויים מרחיקי לכת ביחסים העדתיים-מעמדיים . ראשית, פרולטריזציה מהירה של העולים מארצות המזרח . שנית, התברגנוּת מהירה לא פחות של אשכנזים ותיקים יחסית, ואחר כך גם של עולים חדשים אשכנזים, והתהוות מתח בין האתוס הלאומי שהם עצמם פיתחו ובין האינטרסים החברתיים- כלכליים שלהם . שלישית, ונובעת מאלה, הייתה חפיפה בין השסע העדתי באוכלוסיית החברה החדשה ובין השסע המעמדי בה, התגברות מתח מעמדי בין ׳הישראלים המזרחים׳ ל׳ישראלים האירופים׳ וריבּוּד מעמדי רב-דורי כמתכונת מדינות הדה-קולוניזציה שמדינת ישראל הייתה אחת מהן . רביעית, מאחר שמפלגת השלטון מפא״י, ככל המפלגות דאז, הייתה ארגון אשכנזי ברובו בהנהגתה ובמידה לא מעטה גם בציבור חבריה, התולדה הפוליטית ההכרחית מן ההתפתחויות החברתיות-כלכליות והתרבותיות המשבריות האלה הייתה ניכור מחריף בין מפלגת הפועלים השלטת ובין מעמד הפועלים החדש . ההתפתחויות ההיסטוריות האלה איימו באופן ברור וגלוי לכול לא רק על תנועת הפועלים הציונית, אלא גם
|
|