|
|
עמוד:12
12 ר ת ד ד ת ר ( המערכת הפוליטית הטריטוריאלית שכונתה ׳כנסת ישראל׳ [ ‘Knesset Israel’ ] ובשמה הדהד הרעיון של ׳כלל ישראל׳ ) . אחד החשובים שבהם היה העימות המעמדי בין תנועת הפועלים לימין האזרחי והרוויזיוניסטי . עימות חומרי בעיקרו זה התחולל בארץ-ישראל משנות השלושים, אך הוטרם גם הוא כשלושה עשורים קודם לכן, בראשית המאה, במתח רעיוני בין מפלגות הפועלים הציוניות החדשות ובין הזרם המרכזי בתנועה הציונית . המתח האידיאי, המופשט, קדם להופעת ׳פרולטריון׳ או ׳בורגנות׳ יהודיים ראויים לשמם בארץ-ישראל, ולכן יש לראות גם בו עימות זהותי במהותו וחברתי-כלכלי רק בנושאיו – עימות על זהותה החברתית-כלכלית של החברה הפוליטית העתידית עוד לפני התגבשותה הממשית . מחשבה פוליטית רפלקטיבית, כלומר מודעות עצמית לפני מעשה בסוגיות כאלה, אפיינו לא רק הוגים קדם-ציונים וציונים כמו משה הס ותיאודור הרצל, אלא גם את אנשי ביל״ו ו׳בני משה׳ ואחריהם את הציונים הצעירים שהקימו בתחילת המאה מפלגות פועלים, עוד לפני שנוצר פרולטריון יהודי ארץ-ישראלי או בה בעת שהם נערכו לבנות מעמד כזה . אפשר לאבחן כאן אפוא דיון שנסב על זהות ורעיונות לא פחות משנסב על אינטרסים כלכליים-חברתיים, ובתחילתו בראש ובראשונה על זהות ורעיונות . בין העימותים שאפיינו את החברה הפוליטית של היישוב היהודי בארץ-ישראל בעשורים הבאים לא היה העימות העדתי בין אשכנזים לספרדים או בין יוצאי אירופה ליוצאי ארצות האסלאם מרכזי, מפני שהדומיננטיות הדמוגרפית האשכנזית הייתה ברורה . היתרון הדמוגרפי הגדול של האשכנזים ביסס הגמוניה פוליטית, תרבותית ולאומית . הציונות התפתחה בארצות אירופה כמו שאר התנועות היהודיות החשובות בעת החדשה, ומבין ההצעות הפוליטיות שעלו בקרב הציבור היהודי האשכנזי היא הייתה היחידה שראתה גם ביהודים מארצות האסלאם חלק מן המושא ההיסטורי שלה . אולם דווקא גישה מכילה או מקרבת זו קיפלה בתוכה פוטנציאל נפיץ של סכסוך, מפני שהיא יצרה מתח רב בין התביעה העצמית הציונית ׳להיות לעם אחד׳ ובין המרחק התרבותי הניכר בין אירופה לארצות האסלאם שהשתקף ביחסי הכוח בין היהודים
|
|