|
|
עמוד:11
מבוא | 11 מחד גיסא, בכל גן ילדים יש חצר הכוללת מִתקנים אשר מאפשרים לילדים להתנועע, והילדים אינם שוהים בגן ללא תנועה במשך שעות ארוכות כפי שלעיתים קורה Morton et al ) . מערכת החינוך הקדם - יסודי תומכת בגננות בבית הספר ( 2016 , . באמצעות פיתוח תוכנית לימודים מפורטת בנושא החינוך הגופני, תוכנית שהאחריות ליישומה מוטלת על הגננת ( משרד החינוך, 2007 ) . תמיכה זו מתבטאת גם בפיתוח כלי המאפשר צפייה של הגננת בהתפתחות הפסיכומוטורית של כל ילד וילדה בגן ( משרד החינוך, 2016 ) . כמו כן הלמידה האקדמית בגן ( לשון, חשבון, מדע וכן הלאה ) – הן הלמידה המזדמנת הן הלמידה המובנית – היא למידה פעלתנית : הילדים מתנועעים כבדרך אגב ( ביחידים ובקבוצות, בהרכבים משתנים ) בעת ניסיונותיהם לפתור בעיות ולהתמיד בלמידה . מאידך גיסא, הגננות מתקשות להנחות את הילדים בנושא התנועה . הן אינן מרבות לעודד אותם להתנועע בעת שאלה נמצאים בחצר, ורק לעיתים רחוקות מובילות תהליכים מבוססי ידע של שילוב בין תנועה ללמידה . כמו כן לא מעט גננות רואות בתנועה בעצימות גבוהה הפרעה למשמעת בגן, כיוון שהילדים "מסתובבים" במרחב ויוצרים אינטראקציות אשר הגננות אינן מסוגלות לשלוט בהן ( 2019 , Breive ) . מצב העניינים הזה מדאיג, כיוון שרוב הגננות בישראל אינן מקבלות הכשרה מספקת בתחום הגופני - מוטורי . בשל הזנחת הנושא בתהליכי ההכשרה ובמערכת ההשכלה הגבוהה חסרים לגננות כלים בסיסיים המאפשרים להבין את ההזדמנות הגלומה בחצר הגן ללמידה ולהתפתחות, את משמעותן של ההתפתחות המוטורית והלמידה הפעלתנית ואת אופן היישום של מהלכים למימוש הזכות להתנועע . WHO ) , כמו לאחר המלצות חוזרות ונשנות של ארגון הבריאות העולמי ( 2020 , גם מסמכים המַתווים את עתיד החינוך בישראל ( משרד החינוך, 2019 ) , דומה ש"עכשיו הזמן לשינוי" . מטרותיו של ספר זה הן להציג מחקרים עדכניים העוסקים במשמעות התנועה של הגוף ובתרומתה לבריאות, להתפתחות התקינה, ללמידה ולהוראה של ילדים בגיל הרך בכלל ובגן הילדים בפרט ; להסיק מסקנות מהמחקרים באשר לתפקיד התנועה בתהליך החינוכי בגן הילדים ; להציע דרכים אשר עשויות לאפשר יישום של התובנות העולות מממצאי המחקרים ; להציע תהליך שינוי במערכת החינוך שיאפשר להחזיר לילדים את הזכות להתנועע .
|
|