|
|
עמוד:14
14 מיכאל גלוזמן של התרבות העברית לשאלת הזהות היהודית וכרגע מכריע בהיווצרותה של הדיכוטומיה בין יהודים ישנים ליהודים חדשים . ואכן, אניטה שפירא מציינת כי קישינוב "היתה קו פרשת מים : היחס מצדם של צעירים יהודים לפגיעה בהם לפניה ואחריה היה שונה . אנשים לא יכלו להשלים עוד לא רק עם עצם הפגיעה הפיזית, אלא עם ביזוי כבוד 6 הקהילה הספרותית הגיבה לפוגרום בסערת האדם ואובדן צלם אנוש שהיה כרוך בה" . נפש וניסחה את תביעתה לשינוי ערכים מקיף ; בכתבי העת של התקופה נדרשו סופרים ומשוררים לאירועי הפוגרום ומשמעותם, ורבים מהם טענו כי הפרעות חשפו אכזריות מסוג חדש . כך, למשל, כתב "המשקיף" בכתב העת השילוח : "הפרעות ביהודים ] . . . [ עשו בעולם – ישראל רושם כל – כך נורא ומדכא, עד שמפניהן נדחו כל שאר המאורעות והענינים של החודש האחרון . ולא לפלא הדבר . אפילו עם ישראל, שעליו אמר י"ל גורדון בהלצה מתוך דמעות, שהוא 'העם הנבחר מכל האומות — למכות ומהלומות', נזדעזע 7 מפני המכה הגדולה והנוראה הזאת, שלא הוכה כמותה אפילו בשנות – השמונים" . האכזריות של הפורעים מצד אחד, וחוסר האונים היהודי מצד שני הביאו את האינטליגנציה היהודית למסקנה כי הפוגרום מחייב הערכה מחדש של הזהות היהודית ושל יחסה לכוח . מסקנה זו היא שהביאה לריבוי התגובות הספרותיות של כותבים כח"נ 8 את ביאליק, ש' פרוג, דוד פרישמן, י"ל פרץ, ש"י אימבר, יעקב כהן ורבים אחרים . התגובה הספרותית הבולטת ביותר לפוגרום ניסח ח"נ ביאליק, שבשני שירים שעוררו הד עצום — "על השחיטה" ו"בעיר ההרגה" — הביא למפנה ביחסה של התרבות היהודית למוות, לאלימות ולכוח . "בעיר ההרגה", השיר השני שכתב ביאליק על הפוגרום, המְגַנה את הפסיביות של יהודי קישינוב שלא הגנו על עצמם, נתפס כטקסט שהביא לשינוי ערכים עמוק בחברה היהודית ואף הוביל להקמתן של אגודות להגנה עצמית . שפירא מתארת זאת כך : "האיש שטילטל את הציבוריות היהודית וגרם למפנה 9 ואילו דוד רוסקיס מציין בהקשר זה : "ניווכח אמיתי בדרכי התגובה היה ביאליק" . לראות כיצד איש אחד, שכתב מה שכתב ברגע של משבר בתולדות ישראל, יכול היה 10 לעורר לפעולה על ידי שינוי שעשה בפואטיקה של האלימות" . תיאורים אלה בדבר השפעתו של ביאליק על התרבות היהודית המודרנית ועל קטגוריות הזהות של השיח הציוני אינם מוגזמים ; ללא ספק, השפעתו על השיח הציוני בעקבות הפוגרום בקישינוב הייתה מכרעת . עם זאת תגובתו לפוגרום הייתה מורכבת יותר מכפי שתואר עד כה . קריאה בטקסטים שנכתבו על ידי ביאליק בעקבות האירועים בקישינוב — וכוונתי לא רק לשני השירים שהוזכרו לעיל, אלא גם למכתבים, לרשימות, ולעבודת התיעוד של עדויות הניצולים — חושפת את המשבר האידיאולוגי והנפשי שהוא חווה בעקבות הפוגרום . הקריאה בטקסטים אלו, כמו גם בגרסותיהם המוקדמות והגנוזות, מאפשרת לקרוא את ביאליק כ"סובייקט – בהתהוות" ) בלשונה של ז'וליה 11 קריאה זו חושפת את הדרמה של הכתיבה, את לבטיו של ביאליק באשר קריסטבה ( . לקטגוריות הזהות הציוניות ואף את הסדקים בתפיסת זהותו המגדרית והלאומית . באמצעות הדיון בביאליק כסובייקט – בהתהוות אני מבקש לשפוך אור על אופן
|
|