|
|
עמוד:12
עידן ירון 12 המלוכלך, המוצנע, חסר הפנים, הנסוג, ועוד . 4 לפיכך הוא נותר לא פעם נוכח – נפקד : מוסתר, מבודל, מופרש, מנודה, מנושל, שולי ואילם — חלק ממערך התארים המיוחסים לאישה במסורת המערבית בכלל והיהודית בפרט . 5 בניגוד לעמדה רווחת זאת ולקשר השתיקה שנרקם סביבו, בית השימוש ייתפס כאן כאספקלריה רבת – ערך שעולה בה בבוּאתו של האדם על פניו הרבים — יצריו ודחפיו, חרדותיו וכמיהותיו, וזיקותיו לעולם שהוא שרוי בו — וראוי לרדת לחִקרה ; ואולי — בדומה לאליס של לואיס קרוֹל — לעבור דרכה ולראות את הנמצא מעבר לה . הנה "הזכוכית התרככה כולה כמו מלמלה" ; הנה "היא הופכת למין ערפל", ועוד רגע ואנו עוברים מבעד למראָה ונוחתים בקפיצה קלה אל תוך חדר ] השירותים [ . . . 6 * * * עַכְשָׁו רוֹאִים אָנוּ בְּמַרְאָה, בִּמְעֻרְפָּל, אֲבָל אָז — פָּנִים אֶל פָּנִים ) האיגרת הראשונה אל הקורינתים, יג, יב ( בדומה לגישתו של ג'ויס כלפי האישה בחייו, שחש צורך "לדעת ] עליה [ הכול, כל פרט, להסיר ממנה את כל המסכות ואת כל הבגדים, לחדור דרכה, לרדת לעומק הסוד שלה", 7 ננסה אנו להסיר את מסכותיו של בית השימוש, לחדור דרכו ולרדת לעומק סודו ; לראותו פָּנים אל פָּנים, לִפְנַי וּלִפְנִים, מבעד לערפל של השקיפות המוחלטת . 8 סוד כוחו של בית השימוש כאספקלריה קסוּמה טמוּן ככל הנראה באותה מגמה שהובילה אותנו במשך כמה מאות שנים להציג דווקא למין — או ליתר דיוק למִינִיוּת, כלומר לא לתאווה או לפעילות הגופנית המספקת אותה אלא למכלול הנהלים ודפוסי השיח המבנים את המין הפרטי כתכונה, כדפוס התנהגות, כייעוד וכאמת פרטית ופנימית — את השאלה : "מה אנחנו ? " . 9 בתרבות המערבית בית השימוש מסמל במובהק סטייה, לכלוך וכיוצא באלה דברים הנחשבים מזוהמים . בשל הזיהום הדבק בו עשוי בית השימוש לשמש מעין צלחת פֶּטְ רִי שבאמצעותה אנו יכולים לבחון מקרוב תַ רבִּ יוֹת של "מיקרואורגניזמים תרבותיים" שקשה יותר לזהותם
|
|