|
|
עמוד:11
בן-גוריון ומאמרי ס . ש . יריב : אידאולוגיה כמסווה לפוליטיקה 11 המחקר הקיים מכיר בכך שבמהלכים עתידיים אלו לא היה כל חדש, והם אפיינו את דרכו 9 של בן-גוריון זה עשור לפחות . הטענה במחקר הנוכחי היא שאת מניעיו של בן-גוריון יש לבקש באתגרים הפוליטיים שעִמם הוא התמודד בחורף 1952 - ,1953 ולא בתכניותיו העתידיות . טענה זו נשענת על הנחותיה של אסכולת קמברידג׳ בחקר תולדות המחשבה המדינית וההיסטוריה האינטלקטואלית בכלל, שלפיה יש להבין את כתבי ההוגים השונים על רקע ההקשר 10 אנו סבורים כי גישה זו תקפה המיָדי — הפוליטי, הכלכלי, החברתי — שבו הם נכתבו . גם לניתוח כתיבה עיתונאית, ובייחוד פובליציסטיקה, שמתייחסת לכאן ועכשיו . לפיכך בחנו את טיעוניו של בן-גוריון לא רק מצד תוכנם הרעיוני, אלא בעיקר מתוך הקשריהם 11 על בסיס ניתוח זה נציע להלן הסבר חלופי לגורמים לפרסום על הפוליטיים בני זמנם . הקומוניסם : לטענתנו, מבחינה אידאולוגית בן-גוריון תקף את השומר הצעיר משמאל, ואילו מבחינה פוליטית כוּון הספרון נגד מפלגת הציונים הכלליים מימין — בתגובה להתחזקותה הניכרת בבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 1950 ובבחירות לכנסת השנייה ביולי ,1951 שאילצה את בן-גוריון לצרף מפלגה זו לקואליציה בדצמבר 1952 . הישגי הציונים הכלליים ניזונו במידה רבה מן המיאוס שעורר הדימוי ה׳בולשביקי׳ של שלטון מפא״י . מיאוס זה הועצם מן המחסור שיצרה מדיניות הצנע ומן הפיקוח החודרני שליווה את תקנות הקיצוב, לצד טענות לשחיתות בממסדים הממלכתיים וההסתדרותיים ולנהנתנות של בכירים במפא״י, אשר לא עלו בקנה אחד עם האתוס החלוצי שהטיפה לו המפלגה . כדי להתמודד עם האתגר שהציבה התחזקות הציונים הכלליים לשלטון מפא״י, בייחוד לאחר צירופם המאולץ לקואליציה בדצמבר ,1952 ניצל בן-גוריון את גל האנטישמיות שהתפתח בגוש הסובייטי ב- 1952 - 1953 ויזם את המתקפה על השומר הצעיר . המתקפה נועדה למצב אותו ואת מפא״י בתור אויבי הסטליניזם והקומוניזם ולהציגם בתור הגשר הבטוח היחיד בין ישראל והציונות ובין ארצות הברית והמערב, ובכך לערער את טענת הציונים הכלליים כי המפתח לקשר זה מצוי בידם . עוד נטען להלן כי ב על הקומוניסם התמודד בן-גוריון גם עם מבקריו במפא״י, ובמרכזם חוג המעורר, שמתוך תפיסת עולם חלוצית-סוציאליסטית יצא נגד 12 המיסוד ההייררכי-בירוקרטי שאפיין אז את התנהלותה של מפא״י . 9 צור, ‘בדידות המנהיג הזקן׳ ; על מהלכיו של בן-גוריון בתחום החינוכי-אידאולוגי ראו : פולה קבלו, ‘אזרחים מתבגרים : כינוס התלמידים בשיך מוניס : התנגשות, דיאלוג ומפגש׳, ישראל , 4 ( 2003 ) , עמ׳ 123 - 154 . 10 על אסכולת קמברידג׳ ראו : Garry Browing, ‘Quentin Skinner, the Cambridge School, and Contextualism ,’ AHistory of Modern Political Thought : The Question of Interpretation, Oxford University Press, Oxford 2016, pp . 67 - 92 . 11 לשימוש קודם שלנו בהנחות אלו ראו : דני גוטוויין, ‘שלילת הגולה, כור היתוך ורב תרבותיות : בין אידיאולוגיה לאתוס׳, בתוך : ניר מיכאלי ( עורך ) , כן בבית ספרנו : מאמרים על חינוך פוליטי , הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2014 עמ׳ 210 - 233 ; טל אלמליח, אנשי האתמול : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ומפ״ם 1956 - 1977 , מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות והאוניברסיטה הפתוחה, קריית שדה בוקר ורעננה ,2018 עמ׳ 120 - 158 . 12 על חוג המעורר ראו : אבי בראלי, מפא״י בראשית העצמאות, 1948 - 1953 , יד יצחק בן-צבי, ירושלים ,2007 עמ׳ 201 - 254 .
|
|