|
|
עמוד:12
21׀ אפרים יאול התקדמות הרפואה פותרת היום מוגבלויות רבות ומאפשרת לנו להגיע לגיל גבוה יותר באיכות חיים סבירה ותוך תפקוד תקין ועצמאי . לעומת זאת, היא גם מאריכה את תקופת סוף החיים על ידי פעולות מאריכות חיים ואמצעים מלאכותיים . הרפואה המערבית מתמקדת במחלה או באיבר ולא תמיד רואה בראייה רחבה את האדם שמאחורי המחלה על צרכיו הנפשיים, הרוחניים והחברתיים ואת כלל הרצונות וההעדפות של האדם המבוגר . יוצא אפוא שהיא אינה נותנת מענה מיטבי בסוף החיים . שיכורת ניצחון מהישגיה הרפואיים, הרפואה המערבית אינה יודעת להרפות, לומר את המשפט הפשוט, "אין מה לעשות יותר," ולתת לאדם למות באופן טבעי בסוף חייו . בספר זה בחרתי לשים את הדגש על ההזדקנות הטבעית, שבה כוחות הטבע הקשורים לזמן ולגיל הם הגורמים המשפיעים, ולא להתמקד במחלות . אף שמחלות שכיחות בגיל הזקנה, התייחסתי בספר בעיקר למחלה אחת, הדמנציה, המייצגת מוגבלוּת . אף שהזקנה היא התקופה האחרונה בחיים, היא תקופה ממושכת, הנמשכת שני עשורים ואף שלושה . זקנה בריאה לאורך זמן, שיש בה איכות חיים ומשמעות, עשויה להיות מקור של עוצמה, חיוניות, התחדשות ושינוי . אמנם יש בה גם שבריריות ומוגבלות, אך אותן ניתן לדחות קרוב ככל האפשר לסוף החיים . חרף הידע הרב הנרכש במסגרות לימוד רבות בארץ ובעולם ומספר גדל והולך של בוגרי לימודי זקנה ( גרונטולוגיה וגריאטריה ) , בחיי היום-יום אנו יודעים מעט מאוד על תהליך ההזדקנות . רבים מעדיפים להתעלם מקיומה של הזקנה ולהמשיך את חייהם ללא שינוי . חלקנו אחוזי אימה לנוכח ההזדקנות והמוות הצפוי, ועל כן מרחיקים את הזקנים והמוגבלים למסגרות אשפוז ולדיור מוגן, המבודדים אותם מהחברה ומהמחויבות שלנו לטפל בהם . איך מתמודדים עם תהליך ההזדקנות בצורה מושכלת, תוך התמקדות בשינויים ובבעיות שיש לנו השפעה עליהם ? איך לא מבזבזים משאבים וכוחות על דברים שהשפעתנו עליהם מעטה, אם
|
|