|
|
עמוד:11
האוויר הצח וליער הסוריאליסטי שעטף את הברֵכה בצמחייה מרהיבה . התעוררתי בתחושת אופוריה . לא היה בזיכרון דבר מהטשטוש שמערפל בדרך כלל חלומות, והפרטים חדים לחלוטין גם שנים אחר כך . אבל זאת לא היתה רק התעלות רוח ; הכול גם היה מטריד באופן מעורפל כלשהו . לא הייתי בשק השינה שלי באולם שינה מאובק בפרו - נישאתי למקום אחר, מרוחק, והעדפתי להיות דווקא שם . הבילוי הקצר בברֵכה ערער את התפיסה שלי ביחס למה שאמיתי, ולא יכולתי להסביר אותו בלי להישמע משוגעת . ידעתי רק שאני רוצה לעשות זאת שוב . בהמשך הקיץ פעלנו ג'יימס ואני לפי העצות של לברג' . סיפרנו זה לזה את חלומות הלילה החולף בזמן שקרצפנו את האבק מכלי חרס עתיקים . חזרנו שוב ושוב על המנטרה של לברג' : "הלילה יהיה לי חלום צלול . " המצאנו מנטרות משלנו : "הלילה אני אטוס לירח . " למדנו לזהות את הסימנים לכך שאנחנו חולמים, כשאנחנו עפים למשל, או כשאנחנו פוגשים אנשים שמתו . בכל שעה או שעתיים היינו עושים את מה שלברג' מכנה מבחן מציאות, כלומר שואלים את עצמנו אם אנחנו ערים או ישנים - לברג' הבטיח שברגע שהשיטה הזאת תהיה מוטמעת בנו, היא תעורר צלילוּת . רף האיכות של מה שנחשב שיחות טובות אולי נמוך יחסית כשאת מעבירה את רוב זמנך בקרצוף חול בעזרת כלי חפירה קטנים, אבל אפילו אחרי שעזבתי את פרו, אפילו כשהיו לי יותר מארבעה בני שיח, כשהיו לי ויי ‑ פיי מהיר וספריות שלמות מלאות ספרים, לא יכולתי להפסיק לחשוב על החלומות . הם היו מלאים ומסתוריים הרבה ‑ הרבה יותר משתיארתי לעצמי אי ‑ פעם . התחלתי לנהל יומן חלומות, ובכל בוקר תיעדתי בקפידה, במחברת ספירלה בכריכת עור, את כל מה שיכולתי לזכור מחלומותי ; קראתי שחשוב לכתוב משהו מדי יום ביומו, לא משנה כמה הדברים קטועים או משעממים . התוצאות היו כמעט מיידיות . בתוך שבועות התפתחו הרשומות ביומן שלי מ"לא זוכרת" שנכתב כדי לצאת ידי חובה, או משברירי תמונות קצרים ומהוססים ( אני צופה ב"מפצח האגוזים" ? הקדמה 11
|
|