|
|
עמוד:12
12 העשור השלישי | עשור של תפניות משמעותיות לקו הירוק . בעת המהפך של ,1977 היו בשכונות הירושלמיות החדשות , ביישובים העירוניים החדשים ובעשרות ההתנחלויות יותר ממאה אלף איש . ה . עשור של תפנית ימינה בציונות הדתית ושל ניצני התעוררות הכוח החרדי ביום העצמאות הי " ט של מדינת ישראל , כמה שבועות בלבד לפני פרוץ מלחמת ששת הימים , ראש ישיבת " מרכז הרב ", הרב צבי יהודה קוק , בנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק , נשא דרשה היסטורית ובה קבע כי " שחרור ארץ ישראל היא מצווה דאורייתא " . הוא טען כי ראשי מדינת ישראל חייבים לשאוף להרחיב את הנחלה היהודית לעבר המקומות הקדושים ביהודה ובשומרון ) בית לחם , חברון , שכם ועוד ( . אחרי הניצחונות במלחמה , חניכי " מרכז הרב " ראו בדברים אלו נבואה של ממש והחלו להעמיד את סוגיית ארץ ישראל השלמה במרכז פעילותם . כתוצאה מן הדומיננטיות של חוגי " מרכז הרב " בקרב הנוער הציוני דתי ובקרב צעירים ומשפחות מן הציבור הזה , חלה תפנית מכרעת ב " דור הכיפות הסרוגות " . רבים מרבני הציונות הדתית פנו ימינה , וההתנחלות בשטחים הפכה לאידיאל בעיני רוב מוחלט של צאן מרעיתם . התפנית ימינה הורגשה היטב במפלגה הדתית-לאומית ) המפד " ל ( . במקביל לזרמים הרוחניים , חל שינוי בעוצמת המנהיגים הפוליטיים של הציונות הדתית . מנהיג המפלגה , חיים משה שפירא , שהיה ידוע כ " יונה ", נפטר בקיץ 1970 . אחרים , ביניהם ד " ר יוסף בורג וזרח ורהפטיג , שהנהיגו את הזרם המרכזי במפלגה , הלכו ונחלשו . " הנצים ", בראשות זבולון המר מנהיג " חוגי הצעירים ", שנבחר לראשונה לכנסת בשנת ,1969 החלו לבלוט יותר ויותר . אחרי מלחמת יום הכיפורים הוקם " גוש אמונים " . חלקים ניכרים של הציבור הדתי-לאומי , בראשות " הצעירים ", החלו לטעון כי שלטון הימין עדיף בעיניהם על פני שלטון מפלגות הפועלים . הברית ההיסטורית של המנהיגות הפוליטית הדתית-לאומית עם השמאל הישראלי , שראשיתה עוד במחצית שנות השלושים של המאה העשרים , הלכה והתפוגגה . החלטתו ההיסטורית של יצחק רבין לפטר את שרי המפד " ל , שכונתה בידי עיתונאים " התרגיל המבריק ", סייעה להטיית הכף . במלחמת הבחירות , לקראת מאי ,1977 נפער לעיני כול הקרע בין תנועת הפועלים ובין הדתיים . אחרי קבלת תוצאות הבחירות , המנהיגות הפוליטית הציונית הדתית הכריזה כי היא מעדיפה ממשלת ימין בראשות מנחם בגין על פני כל ממשלה אחרת . במקביל , התחזק אט אט הציבור החרדי בישראל . עד תחילת העשור השלישי החרדים לסוגיהם היו קבוצות מיעוט קטנות ובעצם לא נחשבות . בעיקר מ- ,1952 המפלגות החרדיות הדירו את עצמן והן הודרו במכוון ממעגל מקבלי ההחלטות . במשך העשור השלישי גדל מספרם של חובשי הכיפות השחורות ושל חניכי מוסדות החינוך החרדיים . הכוח של הציבור החרדי התחזק והתעצם . למרות ההתעצמות , המפלגות החרדיות בעיקר " עשו לבֵיתן " . הן החלו להיות מעורבות בשאלות המדינה והחלו להשפיע יותר רק בעשור הרביעי . החל מהעשור הרביעי , ובעיקר עם התפשטות החרדיות הספרדית ולאחר הקמת ש " ס ) 1984 ( , הדתיים לסוגיהם , הדתיים הציונים והחרדים , הינם גורם מכריע בדמוקרטיה הישראלית . ו . עשור של עליית משקלם של יוצאי קהילות ישראל במזרח בעשורים הראשונים של המדינה ראשי השמאל המעיטו בערכם של יוצאי ארצות המזרח . מפלגות הפועלים היו מוכנות לתת לבני העדות ייצוג סמלי בלבד ) אחוז זעום של אישים ברשימות לכנסת ( והעניקו לנבחריהן אך ורק תפקידים שוליים בממשלה ) לכל היותר , שר משטרה ( . כל אותה העת , רבים מבני עדות המזרח קבלו על כך ששלטון מפא " י מקפח אותם , מזלזל בתרבותם ומפלה את אנשיהם .
|
|