|
|
עמוד:8
8 מחקר מדיניות 162 | מיהו טרוריסט ? רבות נדחקת הצידה — השאלה כיצד עלולה סמכות ההכרזה להשפיע על המרחב הדמוקרטי : לפגוע בחופש הביטוי הפוליטי, במיוחד של המיעוט, לצנן התארגנויות אזרחיות או להצר את מרחב הפעולה של החברה האזרחית . המחקר בודק שאלות אלה על רקע בחינה מעמיקה של הסדרי ההכרזות שאומצו בעשורים האחרונים במועצת הביטחון של האו"ם, באיחוד האירופי, ובארבע מדינות דמוקרטיות : ארצות הברית, קנדה, בריטניה וגרמניה . המחקר מציע מסגרת תאורטית לבחינת פוטנציאל הפגיעה במרחב הדמוקרטי הטמון במנגנון ההכרזה, המבוססת על בחינה משולבת של כמה פרמטרים : עילות ההכרזה ( האם המנגנון מוחל רק על ארגונים המעורבים בביצוע מעשי אלימות קיצוניים, או גם על קבוצות בעלות זיקות עקיפות יותר לטרור ? ) ; השלכות ההכרזה ( האם מדובר במנגנון מניעתי "רזה", הגורר בעיקר סנקציות כלכליות, או במנגנון "עבה", המוביל להוצאת הארגון מחוץ לחוק במובן עמוק יותר ? ) ; ומידת ההוגנות והשקיפות של הליך ההכרזה . נוסף על כך המחקר טוען כי יש לתת את הדעת לשאלת התחולה הגאוגרפית של מנגנון ההכרזה — האם הוא נתפס בעיקר ככלי לניהול מדיניות חוץ, או האם הוא עשוי להיות מופנה נגד תנועות פוליטיות מקומיות ? הניתוח ההשוואתי מראה כי מנגנוני הכרזה במקומות שונים בעולם מקיימים איזונים שונים ביחס לפרמטרים אלה, וגישה "מחמירה" ביחס לאחד הפרמטרים מתאזנת פעמים רבות באמצעות הפרמטרים האחרים . הוא גם חושף את הקושי הטמון בהסדר ההכרזות בחוק המאבק בטרור, אשר נוקט גישה מחמירה כלפי כל אחד מפרמטרים אלה . החלק השני של המחקר מקיים דיון ביקורתי בהסדר שאומץ בחוק המאבק בטרור, על רקע התובנות העולות מהניתוח ההשוואתי והנורמטיבי . הדיון מציע פרשנות ותיקונים שונים, שבכוחם לקדם בצורה אפקטיבית את התכליות הביטחוניות הלגיטימיות של מנגנון ההכרזות . ההצעות השונות נועדו להגביר את הוגנותו של המנגנון ולצמצם את האפשרות שיפגע באופן בלתי ראוי במרחב הדמוקרטי . ההצעות נוגעות לשלושה מישורים עיקריים, המקבילים לפרמטרים שתוארו לעיל : מישור העילות להכרזה, מישור ההשלכות המיוחסות להכרזה, ומישור ההוגנות והשקיפות של הליכי ההכרזה . רוב ההמלצות ניתנות ליישום על ידי הגורמים האמונים על הנושא — שר הביטחון, הוועדה המייעצת שמטפלת בהשגות על הכרזות, ובתי המשפט — ללא צורך בשינוי החוק . חלק אחר כרוך בתיקון החוק .
|
|