|
|
עמוד:12
12 מחקר מדיניות 169 | יוצאת לאור - ועדת השרים לענייני חקיקה פ ג י ע ה ב ע ק ר ו ן ה פ ר ד ת ה ר ש ו י ו ת הגידול במספר הצעות החוק הפרטיות ערער את שיווי המשקל בין הרשויות בכל הקשור להליך החקיקה . מרכז הכובד של פעולת הוועדה עבר לגיבוש עמדת הממשלה כלפי הצעות חוק פרטיות, ולכך נוספה הקביעה בהסכמים הקואליציוניים מהשנים האחרונות שלפיה חברי הקואליציה מחויבים להצביע בכנסת בהתאם להחלטת הוועדה ; לפיכך החלטת הוועדה לגבי חקיקה פרטית חורצת את גורלה בשלב מוקדם בטרם נידונה ההצעה בכנסת . במצב זה יש ליקוי בפעילותה של כל אחת מהרשויות : מחלת ה"חקקת" ( ריבוי הצעות החוק הפרטיות ) שפשתה ברשות המחוקקת, והרמיסה של הממשלה את יוזמות החקיקה הפרטית בעודן באיבן, מתוך יצירת זהות כמעט מוחלטת בין החלטות ועדת השרים לענייני חקיקה לבין לוח ההצבעות בכנסת, ובתוך כך ביטול מרחב השיג והשיח הפוליטי על הצעות החוק בכנסת . לטענתנו, מוקד הפעילות של ועדת השרים השתנה מבלי שלתהליך יתלוו השינויים הנחוצים במידת האחריותיות והשקיפות שהיא מגלה כלפי הכנסת וכלפי הציבור . התוצאה היא גירעון דמוקרטי, כלומר רמה לא מספקת של דמוקרטיוּת בהליכים ובמוסדות, שמערערת את אמון הציבור בענייניות של תהליכי קבלת ההחלטות ופוגעת בלגיטימציה שלהם . הגירעון הזה קשור במידה רבה בדילמה נוספת, שהיא השקיפות והדיווחיות של דיוני הוועדה . ש ק י פ ו ת ו ד י ו ו ח י ו ת ב ע ב ו ד ת ה ו ו ע ד ה דיוני הוועדה כמעט אינם חשופים לעין הציבור, לרוב היא איננה מספקת טעמים להתנגדות להצעת החוק, ומפרסמת רק פרוטוקול מצומצם שבו מפורטות ההחלטות עצמן ללא גישה לתמלילי הדיונים . למרות מרכזיותה היא איננה מחויבת בשקיפות ובדיווחיות מלאה — עקרונות בסיסיים העומדים בלב המשטר הדמוקרטי . טענה זו הובילה כמה גורמים ( חברי כנסת, גורמים בחברה האזרחית ושרי משפטים שעמדו בראש הוועדה ) לפעול למען הגברת השקיפות של דיוני הוועדה — כולל פרסום עמדות השרים, פירוט אופן ההצבעה וההנמקות להחלטות . תומכי הגברת השקיפות טוענים כי חקיקה היא ליבת ההליך הדמוקרטי ולכן ההנמקות לקבלה או לדחייה של הצעות חוק צריכות להיות גלויות לציבור ולמחוקקים, וכן כי החיסיון המוטל על הדיונים אינו מוצדק
|
|