|
|
עמוד:33
| גיליון ,91 אדר ב' תשפ"ב, מרץ 2022 33 לישראל . אלקנה חש שהוא "מתפוצץ", עמד על רגליו בחדר וזעק, "מה היה צריך את העדכון המדיני, כאשר המידע המודיעיני אִפשר לראות את הכול באופן הכי ברור ? ", הוא יצא מהחדר וטרק את הדלת בעוצמה רבה . דלק אחריו חיים יעבץ, אחד מבכירי האגף, ואמר לו : "למה אתה עוזב ? זוהי הרי שעתך הגדולה ביותר, ניצחת ! " אלקנה "נטרף" מכעס וענה לו : "אני ניצחתי ? אני עשיתי את מלחמתי המקצועית לא בשבילי, אלא בשביל צה"ל ועם ישראל, שמולם התבזינו מקצועית משך שנים . אוי לניצחון שכזה ! ", אמר, וחזר למשרדו . המשיך אלקנה וסיפר כי לא פחות מכך הוא כעס על גזית, שבאותה תקופה יזם כינוס של כל ראשי הענפים והמדורים באמ"ן- מחקר, כדי לומר להם, "אנו מצויים בתקופה רגישה, ולכן עליכם תמיד להחמיר בגישתכם ההערכתית" . לאחר שהפורום התפזר, אלקנה ביקש להישאר ואמר לגזית, "אינני יכול להבין את בקשתך – אמרת לציבור כי אתה מבקש מהם להטות את הערכתם לחומרה, ביחס למה שהם חושבים באמת . אם החוקרים הצעירים ייטו לחומרת יתר, ועל בסיס תוצריהם יעשו כך ראשי המדורים, ובתורם – ראשי הענפים וראשי הזירות, איך אתה, כמי שעומד בראש המערכת, תדע בכמה 'מעלות' הערכת האמת מוטה, והיכן בכלל מסתתרת האמת המודיעינית ? ! " תמצית תורת המודיעין, דה-פקטו וזו אולי תמצית תורת המודיעין, על רגל אחת : קל להתריע, אך לא אחת זה נעשה שלא לצורך, ועלול לגרור נזקים כבדים – מהוצאות ענק מיותרות, ועד, חלילה, הידרדרות אל סיפה של מלחמה . לעומת זאת, קשה מאוד להרגיע : לדבוק באופן מוחלט ביושרה, להישאר קר מזג ורוח, לרסן ולהרגיע, גם תחת חרדת הצורך ב"כיסוי לעת צרה", ומול מדינאים שהאג'נדה שלהם אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם האמת המודיעינית . ונשאלת השאלה : האם היום, אחרי כמעט חמישים שנים, הדברים השתנו ? בעתיד, אולי כשנתוני האמת במקרה האיראני ייחשפו, התשובה לשאלה תהיה לגמרי ברורה . . . יוסי סיים את המאמר המרתק והמחדש שכתב בנושא, ובעיקר על אישיותו המרתקת של תת- אלוף אלקנה הרנוף ז"ל, במילים : "האם היום, אחרי כמעט חמישים שנים, הדברים השתנו ? פעם, כשנתוני האמת במקרה האיראני ייחשפו, התשובה לשאלה תהיה לגמרי ברורה…" . אין בכוונתי לעסוק בסוגיה האיראנית בהקשר הנזכר לעיל, אלא לטעון כי היא תוצאת ההרכב האנושי של נושאי התפקידים בעת ההיא ובעתיד . אם נבחן את הערכות המודיעין בשנת ,1966 שצפו כי מצרים עד שנות השבעים לא תצא למלחמה בשל הימצאות כוחות גדולים שלה בתימן – נמצא כי במאי ,1967 ראש אמ"ן דאז, האלוף אהרון יריב, שינה את ההערכה על סמך הידיעות שהתקבלו, מרביתן ביחידה 515 ( 8200 דאז ) . הוא התריע בצורה ברורה ואחראית, והדרג מעליו, שהיסס כשלושה שבועות מתוך ניסיון להרגיע, קיבל לבסוף את ההחלטות הנדרשות לצאת למלחמת מנע . ב- 1973 התמונה הייתה שונה . במקרה זה, אלי זעירא, ראש אמ"ן, הרגיע, על-אף המידע המתריע, על רקע תפישת עולמו שבחנה את המציאות ואת ההערכות – בעיניים של מפקד או דרג מדיני, ולא בעיניים של קצין מודיעין . אין צורך להרחיב . ב- 1977 שלמה גזית, ראש אמ"ן, שהגיע לתפקידו לתוך הטראומה שהותירה מלחמת יום הכיפורים, פעל ברוח הפתגם העממי, "הנכווה ברותחין נזהר בפושרין" . ועל כן, ניסה להחמיר בהערכות ולהשאיר לדרג הממונה ( הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה ) להתמודד עם המשמעויות העולות מההערכות ומתוך המידע . מסתבר שלא רק לאלקנה היה ויכוח בנושא עם שלמה גזית . האם זהירות יתרה היא גישה מודיעינית ? להלן עדות שקיבלתי מאלוף-משנה ( בדימ' ) אלי הלחמי, שגויס על ידי שלמה לחטיבת המחקר, על החששות שליוו את ראש אמ"ן באותם הימים . וכך סיפר, "ב- 1977 שימשתי כרע"ן תוא"ר [ תכנון וארגון ] בחמ"ן, לבקשתו של שלמה גזית . לא הייתי בחטיבת המחקר . אני מניח שהאירועים המתוארים, שהביאם יוסי בן-ארי, נכונים, היות שכל צמרת אמ"ן חייתה ונשמה את צל הטראומה של מלחמת יום הכיפורים והמחדל המודיעיני של אמ"ן . . . לחיזוק גרסה זו של אלקנה ז"ל אוסיף נופך דומה המתאים למתואר . עזבתי את עיסוקיי האזרחיים וחזרתי לשרת בצה"ל במאי ,1975 לבקשתו של שלמה גזית ז"ל . הוצבתי בראש הענף הכלכלי ( החלפתי את משה אפרת ז"ל ) . זאת, כי שלמה ראה בחוסר ההתרעה על אמברגו נפט, ומה שקרה בעקבות זאת, כמחדל משמעותי מאוד של הענף הכלכלי . בשלהי שנת 6 197 ה וצאנו חוברת עם מחקר מק יף על המשך בעמוד 66 . . . איש המודיעין המושלם הרנוף בתוכנית של עודד בן - עמי ( צילום מסך, ארכיון המל"ם ) אומנות המודיעין – פנים רבות לה "אומנות המודיעין : קל מאוד להתריע, קשה מאוד להרגיע" התייחסות למאמר של יוסי בן ארי נעם שפירא
|
|