|
|
עמוד:31
| גיליון ,91 אדר ב' תשפ"ב, מרץ 2022 31 "אמין בשיר" – המבשר הנאמן ) , שהחל את עבודתו ברשות השידור . הוא המשיך במלאכה במשך 14 שנים, עד סוף שנת ,1973 אז עבר למלא תפקידים אחרים ב"קול ישראל" . שפת השידור מתוך הבנה שלשידורי הרדיו מקשיבים בכל שכבות העם, מאנשים משכילים ועד לאוכלוסייה שאינה יודעת קרוא וכתוב, הוחלט לשנות את שפת השידור מערבית ספרותית לערבית מדוברת – שהיא שפה קלה יותר – החלטה שהייתה בגדר מהפכה בשידורי הרדיו בכל מדינות המזרח התיכון . השפה הערבית נחשבת לאחד מיסודות הלאומיות הערבית . הערבים מתגאים בשפתם, שפת הקוראן, שפה האמורה לאחד את כולם . הקריינים בבש"י היו דוברי ערבית, שפת אימם מבית, ולכל אזור היה קריין שדיבר בניב של אותו אזור או מדינה, הייתה הקפדה על שפה מדויקת ונקייה מטעויות דקדוקיות . הקריינים בשפות העממיות של מדינות-ערב היו : • " אבן אלראפידין" ( סלמאן דבי ) – שידר בניב עיראקי עממי, שהיה אחד מסודות הצלחתו . לפני שעלה לארץ, היה קצין משטרה בעיראק ששירת באזור כפרי והתמחה במסורת ובמנהגים העממיים של ה"ראפידין" – שני הנהרות ( הכוונה לפרת ולחידקל ) . • "אלעאם חמדאן" ( הדוד חמדאן ) – שידר בניב מצרי . אלעאם חמדאן היה דיפלומט מצרי ששירת במזרח אסיה ובאירופה, גויס על ידי המוסד ולאחר שנחשף והייתה סכנה שייחטף על ידי המצרים, הועבר לישראל יחד עם משפחתו . • "אבו נביל" – נביל הוא תושב אחד ממחנות הפליטים, אשר בתום מבצע קדש עבר להתגורר בישראל . יחד איתו עבד בבש"י "אבו לבן" ערבי מרמלה . "אבו נביל" נהג להתפלמס מדי ערב עם "אבו לבן" ב"קול ערב" אשר שידר לעם הפלשתינאי . • ״ אבו פריד״ – שחקן יהודי-מצרי שהיה ראש צוות השחקנים של השידור ועסק גם בפרשנות בניב המצרי . מאפייני התוכנית המגמה העיקרית בתוכנית הייתה לגרור את נאצר ועוד מנהיגים ערביים לוויכוח, מתוך הנחה שאם מתווכחים איתך – סימן שאתה קיים . כדי לגרור אותם לוויכוח, מדי פעם ניתנו מסרים שיש בהם סדק או חולשה, במטרה לפתותם להשיב לנו . הבסיס העיקרי לתכנים של התוכניות בכלל, ושל "שקרים ועובדות" בפרט, היה הקשבה או האזנה בלתי פוסקת לתחנות השידור הערביות, לחשובות שבהן במיוחד, ויכולת סינון מהיר ומיידי של המידע, על מנת לעבד אותו במהירות ולהגיב בזמן אמת . היה מקרה שנאצר הופיע בכיכר תחריר בקהיר, הוציא פתק מכיסו ואמר : 'קול ישראל' בערבית, בתוכנית ״זו וזו״, אומר כך וכך, ואני אומר להם, ואני שואל את מי שאומר את הדברים האלה ואת בן-גוריון, מה אתם יכולים ומוכנים לעשות כדי להגיע להישגים שלנו ? " מה הם אותם הישגים שעליהם דיבר נאצר ? מדי שבוע הייתה מתכנסת ועידה כלשהי בקהיר, ועידות שונות ומשונות של ה"ניטרליסטים" והבלתי מזדהים – מנהיגי אפריקה ואסיה, ארצות-ערב והאסלאם . פנינו להנהגה המצרית ואמרנו : "אתם מבזבזים את כספי העם המצרי העני, שבקושי אוכל בשר פעם בחודש, על אירוח מפואר וארוחות שחיתות" . התשובה של נאצר הייתה : "מה ישראל מוכנה לעשות כדי שיתקיים בתל אביב ולו כנס בין-לאומי אחד כמו הכנסים שלנו ? " באותה תקופה, אכן ישראל לא הייתה היעד לכנסים כאלה . זו דוגמה לדרך שבה בש"י גרר אותם לוויכוח ששירת את מטרתנו : הבאנו את נאצר להכיר פומבית בכך שהוא שומע את "קול ישראל" . ההמונים שומעים אותו ואומרים לעצמם – אם נאצר מאזין ל"קול ישראל", למה שאנו לא נאזין ? שאול מנשה נזכר במקרה נוסף מאותן שנים שלפני מלחמת ששת הימים . מרכז ההסברה בקהיר הודיע שהתקבלה הוראה מהנשיאות לשכפל את כל נאומי נאצר על תקליטים ולהפיצם לבתי הספר, אבל הייתה להם בעיה – חלק מהקלטות הנאומים לא נשמרו . ואז "קול ישראל" בערבית הציע להם שיגישו לנו רשימה של הנאומים החסרים, ובית השידור הישראלי יספק להם . הם, כמובן, נמנעו מלהיענות להצעה, כדי שלא תוצג חולשתם בפני ההמונים בארצות ערב . המשך בגיליון 92 לטענת הסרן המצרי, בכך שאנו מנסים לחקות את אחמד סעיד אנו רק מתבזים, ומוטב שנישאר דבקים בעו בדות כי בזה כוחנו רב יותר . - שאול מנשה - עם משלחת, אחת מני רבות שהגיעו לבית השידור הישראלי . "קול ישראל" בערבית / "בית השידור הישראלי ( בש"י ) " * את המאמר של שאול מנשה ז"ל קיבלנו לכתב העת שלנו בעודו בחיים . אנו מצרים על כך שלא זכה לראותו מודפס ומתנחמים בעצם הפרסום של פרק מרתק בתולדות הרדיו הארץ-ישראלי והישראלי, כמחווה מרגשת לזכרו .
|
|