|
|
עמוד:56
| גיליון ,91 אדר ב' תשפ"ב, מרץ 2022 56 עבר ליחידת הקומנדו של ולדימיר פניאקוב, "פופסקי" . היחידה שנקראה "הצבא הפרטי של פופסקי" ( . P . P . A ) , פעלה בדומה ל- . S . A . S המפורסמת, במדבר המערבי ובאיטליה . את מתקן האימונים כינה "בית הספר לרוצחים" . היחידה התמחתה בפשיטות ובחדירות ארוכות- טווח בעזרת ג'יפים חמושים, והגיעה ליכולות מבצעיות מרשימות ולהישגים צבאיים בולטים . לימים היא היוותה השראה ללוחמי יחידת "שועלי שמשון" . שאלתיאל, שדמה לחייל סקוטי למהדרין, כונה בידי חבריו "צ'רלי" ו"ג'וק" . על מנת לא לשכוח את יהדותו, הוא קיעקע על זרועו את סמל המגן דוד ואת השם ניל"י . עם תום המלחמה חזר ארצה . לפי גרסה נוספת, הוא ערק לאחר שנודע שהוא מעביר נשק לארגוני המחתרת בארץ והתגייס לאצ"ל . כישוריו המיוחדים מצאו גם כאן אפיק פעולה, וזמן רב הוא פעל במסווה של סוחר בקר ערבי בעיקר בבית שאן, בשליחות המחתרת . בינתיים, הקים אביו מוסד פרטי לחולי רוח בגן שמואל, הסמוכה לתל - מונד . המקום המבודד התאים להסתרת מבוקשים ונשק, ופעיל לח"י שנשלח למקום – הצליח לגייס את שאלתיאל . כשפרצה מלחמת השחרור, לפי אחת השמועות, לח"י תכננה להשתלט על רכבת, לחדור בעזרתה ללב השטח הערבי ולבצע פעולה . שאלתיאל היה זה שנשלח לאסוף את המודיעין . ישן לבד בשטח, חודר לבד אל מעבר לגבול . . . עם הקמת המדינה, התגייסו חברי לח"י לצה"ל ושובצו בחטיבה ,8 שעליה פיקד יצחק שדה . כבעל ניסיון צבאי עשיר, שאלתיאל התמנה למפקד מחלקה ולאחר מכן לסגן מפקד פלוגה ג', פלוגת החרמ״ש של גדוד ,82 והשתתף בקרבות לשחרור רמלה ולוד ובקרבות הנגב המערבי . בשלב זה, הצטלבה דרכו עם עמוס קינן, שהיה חייל בפלוגתו . שאלתיאל, שהתהדר בשפם עבות, היה אינדיבידואליסט קיצוני וקשוח מאוד . מדי ערב נהג להתרחק מחברי מחלקתו וחפר לעצמו שוחה שבה ישן . "לישון לבד זה הדבר הכי בטוח . . . אני מאמין בטבע . כשאני מתמזג עם הטבע אף אחד לא יודע שאני שם", נהג לומר . באחד המקרים, אחד מפקודיו סירב לפקודתו ושאלתיאל ירה לכיוונו וחרך את שׂערו . פקודיו לא אהבו אותו . אחד מהם העיד לימים ש"הוא היה הפרצוף האכזרי ביותר שאי פעם הזדמן על דרכינו", וסיפר על מקרי ההתעמרות וההתעללות שספגו מידיו . אם רצו להעניש חייל שעבר עבירה, העבירו אותו למחלקה של בן יאיר, הוסיף . נתן ויס סיפר על אופיו הנועז ותיאר אותו כ"קילר" וכמסרס ערבים . ואילו עמוס קינן סיפר שבאחד הקרבות, בעודו מסתער תחת אש צולבת, קפץ עליו שאלתיאל, הורידוֹ למחסה וצעק עליו : "אצלי אנשים לא מתים בקרב . . . אני מביא אותם הביתה" . מי שכן אהב אותו היה משה דיין, שהתחיל את המלחמה כמפקד גדוד 89 בחטיבה ,8 "גדוד הקומנדו" כפי שכונה, שגם הוא היה משופע ביוצאי לח"י, ולאחר המלחמה התמנה כאלוף פיקוד הדרום . דיין, שהכיר ביכולותיו של שאלתיאל, הפך אותו ליחידת קומנדו של אדם אחד . במשך כמעט שנה, הוא נהג לחדור לעזה, בעיקר לשבות שבויים ולאסוף מודיעין . משה בן יהודה, יוצא לח"י, סיפר כי מפעם לפעם נהג לגנוב בקר בתגובה לגנבות של מסתננים . כל זאת עשה לבדו, כמובן . "האיש האמיץ ביותר בארץ", כינוהו מפקדיו בצה"ל . מחסני נשק פרטיים ופעולות טרור . . . עם שחרורו מהצבא, לאחר שנפצע ברגלו באחת הפעולות, הוא עבד תקופה קצרה בחברת "מקורות", בעבודות פיצוץ וקידוח, ומצא את עצמו מסובך בפרשת פיצוץ ביתו של דוד צבי פנקס, שר התחבורה . בניגוד לעמוס קינן, שדגל בתפיסות כנעניות ותיעב כפייה דתית, עד היום לא ברורה מעורבותו של שאלתיאל . האם עשה בסך הכול טובה לחבר, שהרי עמוס קינן לא הבין בחבלה ושאלתיאל לעומתו הבין גם הבין, או שגם הוא מאס בקיצוניות הדתית ( הוא תכנן להקים חוות חזירים ) . לימים העיד בפני נורית גרץ, אשתו של עמוס קינן כשכתבה את הביוגרפיה עליו, שהם לא רצו לפגוע באיש או לגרום נזק . המטרה הייתה אך ורק להפחיד, ולגרום לאנשים לחשוב על הכיוון שאליו הולכת המדינה . הייאוש והאכזבה מהדרך שאליה המדינה פנתה – היו משותפים ללא מעט מיוצאי לאחר שסיים את השליחות, ניסה שאלתיאל למצוא את עצמו בארץ, אך לשווא . לאחר שהתאכזב מהבטחות ללא כיסוי שנתנו לו באשר למגורים ולתעסוקה המשטרה שחיפשה אחריו, במיוחד נוכח עברו הטרוריסטי, החליטה שהוא הצליח לברוח מהארץ בטרם יבואו לעוצרו וידיעות בולטות בעיתוני הארץ בישרו על כך חייו הסודיים של סוכן המוסד שאלתיאל בן יאיר יעקב מרידור – העסיק בחברת "אינקודה" גם "קצבים" . . .
|
|