|
|
עמוד:10
עירית עמית - כהן 10 המצויה בתהליכי שינוי פיזי, חברתי, כלכלי ואידיאולוגי . מדובר בנכסי מורשת תרבות פיזיים, צמחייה ומבנים הפזורים במרחב הקיבוצי, ובלשון חברים רבים : 'חצר הקיבוץ' . "למה חצרו של קיבוץ ? — הקיבוץ אינו רק מסגרת המקיפה את אורחות החברה הפנימיים, את ערכי החיים, את היום-יום החברתי . המתאר אינו טכני, ואינו מכני . זהו גוף חי, תוסס [ . . . ] היא כוללת את מלוא ערך החיים בקיבוץ וכל מה שמתחולל בקרבה ביום ובלילה, בשמחות ובאבל, בשלום ובמלחמה . אין זה כינוי סינתטי, אין זו מילה, זוהי ישות חיה ותוססת" ( פיינמסר, ,1984 עמ' 21 ) . הרצון לדון בנכסי מורשת תרבות של החברה הקיבוצית מקורו בהכרה שהחברה הקיבוצית וסביבתה מצויות בתהליך של שינוי רב השפעות והשלכות . הוא מתבסס על התפיסה שלנכסים אלה פוטנציאל להקל על השינוי, ובאמצעות טיפוחם לקדם את מעורבות הקהילה, על כל קבוצותיה וגווניה, בשימור 'רוח החצר' הייחודית ופיתוח מרחבהּ . בתהליך זה בוחנת הקהילה קודם כל את 'רוחה' — את ייחודה הערכי, ורק אחר כך ממיינת ובוחרת מבין נכסיה את אלה הנתפסים בעיניה כמייצגים המובהקים ביותר של רוחה וייחודה . תהליך המיון והבחירה זקוק להסכמה רחבה, וכשזו מושגת, מאמצת הקהילה את הנכסים הנבחרים ומתאמצת להותירם בנוף ולטפחם . מלאכת הטיפוח נעשית באמצעות שימורם של הנכסים ומציאת דרכים לשילובם בנוף והתאמתם לצרכים החדשים . בתהליך זה החברה לא מקדשת את ערכי עברה וגם לא את הנכסים המבטאים אותם, אלא מתייחסת לאלה וגם לאלה כאל חולייה בתוך תהליך התפתחותי טבעי . כך שומרת הקהילה על ייחודה וממזערת את החששות מהשינוי ומהשלכותיו הפיזיות, החברתיות, התרבותיות והאידיאולוגיות עליה ועל מרחבה . לבחינת הקשרים בין ערכים ונכסים נערך בשנים 2007 - 2009 מחקר רחב ב- 20 קיבוצים הפזורים במרחבי מדינת ישראל, בצפון, במרכז ובדרום . חיבור זה מציג את תוצאותיו של המחקר, אך לא מסתפק בכך . הוא מוגש לחברה הקיבוצית כדי לחזק את חוסנה ולעודדה להתייחס לנכסים אלה בתכניות המקדמות את פיתוחו של הקיבוץ המתחדש . ב'חצר הקיבוץ' פזורים נכסי מורשת מוחשיים רבים . חלק ניכר מהם אינו מייצג אירוע רב מעללים, לא דמות רבת פעלים ולא טכנולוגיה או סגנון אדריכלי יוצאי דופן . אלו נכסים שסגנונם עממי, מייצגים תרבות, מלאכות, אורחות חיים, אמונות ורעיונות יום-יומיים, שייחודם דווקא בשכיחותם, ומשום כך הסכנה להיעלמותם רבה . אמירות כמו : שימורם יכול לחכות ; הם חסרי ייחוד ; הם מצויים בכל חצר
|
|