|
|
עמוד:10
יאיר יאסָן 10 להביא להתנגשויות אלימות בין אזרחים לבין המדינה . לעתים קרובות קיים קשר ישיר בין התמודדות עם אתגרים אלה, המאיימים על הסדר החברתי הקיים, לבין התנגשויות אלימות בין אזרחים לבין המדינה וסוכניהּ . לאלימות פוליטית של אזרחים בישראל יש עבר ורקע עוד מקום המדינה . המחאות כנגד הסכם השילומים עם גרמניה ואירועי ואדי סאליב בשנות ה ‑‑ ,50 מחאת הפנתרים השחורים בתחילת שנות ה ‑‑ ,70 הרצח של פעיל השמאל אמיל גרינצוויג ב ‑‑ 1983 ורצח ראש הממשלה יצחק רבין ב ‑‑ 1995 - כולם מהווים אירועים היסטוריים מכוננים של אלימות אזרחית פוליטית, שעל פי רוב הופנתה כלפי המדינה . בנוסף, אלימות של אזרחים התרחשה גם מצד אזרחים ערבים כלפי יהודים במגוון רחב וקטלני של מקרים, על רקע הסכסוך הישראלי ‑‑ פלסטיני והשליטה הישראלית ) הכיבוש ( בשטחי הגדה המערבית . וגם מצד אזרחים יהודים כלפי ערבים בישראל ובגדה המערבית - למשל פיגועי המחתרת היהודית, הרצח ההמוני שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, הטבח שביצע עדן נתן זאדה בשפרעם, ושריפת המשפחה הפלסטינית בכפר דומא . אך מקרים משני הסוגים האחרונים ברובם לא עוסקים באלימות של אזרחים כלפי המדינה . סקירה רוחבית של אלימות פוליטית בישראל מהשנים האחרונות מגלה כי השיח האלים כלפי מוסדות המדינה וסמליה באינטרנט, באופן דומה לעלייה במעורבות החברתית ‑‑ פוליטית באמצעות הרשתות החברתיות בעולם, תופס נפח הולך וגדל מכלל ביטויי האלימות . בין השנים 2016 ל ‑‑ 2017 אובחנה עלייה של % 230 בהיקף האלימות באינטרנט כנגד מערכת המשפט, הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה והתקשורת . בשנת 2017 נכתבו במדיה החברתית בישראל מעל חמישה מיליון ביטויים גזעניים, קללות, קריאות לאלימות ומיילים פוגעניים, בקצב של קללה בכל שש שניות . נתח נכבד שלהם מופנה כלפי המוסדות השלטוניים . לדוגמא, בשנת
|
|