|
|
עמוד:11
11 הולדת הסכסוך מקומית אנטי-יהודית, אשר רואה בתושבים היהודים הבאים בשערי הארץ איום חמור וקיומי . תושביה הערבים של ארץ ישראל מנסים לעצור את תהליך זרימתם החד-כיוונית של היהודים לסביבות מגוריהם . בתחילה מדובר כאמור בהתנגדות מקומית, אולם בשלהי התקופה הנחקרת היא מקבלת צביון לאומי ולצמיחת לאומיות ערבית על אותה כברת ארץ . בסיסה של לאומיות זו נוצר בקרב שכבה מצומצמת מאוד של משכילים ערבים ממוצא נוצרי, שישבו באופן קבע הרחק מארץ ישראל, אך אימצו לחיקם את האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל, שהייתה נתונה תחת שליטתה המוחלטת של האימפריה העות'מאנית . להתנגדות שהפגינה בתחילה אוכלוסייה זו להימצאותם הפתאומית של היהודים בארץ ישראל ולזרימתם אליה, לא היו כל רקע אידאולוגי או מאפיינים לאומיים, ופעולות ההתנגדות לא נעשו במסגרת מאורגנת שמטרתה למגר את התנועה הציונית מארץ ישראל . ההתנגדות הערבית אופיינה בעיקר בהתנכלויות בלתי מאורגנות ומקומיות בלבד כלפי מעשה ההתיישבות היהודית, כדי להאט את קצבה ואולי אף להפסיקה, שכן הפרה מוסכמות עתיקות יומין כגון זכויות מרעה ושימוש בבארות מים . אולם פעולות אלה לא נותרו במינון מקומי ומועט, וככל שנקפו השנים הבינו תושביה הערבים של הארץ שתנועת היהודים אינה תופעה חולפת וקטנת-ממדים, אלא הם ניצבים בפני עובדה היסטורית גדולת-ממדים מבחינתם, שאחת מתוצאותיה תהיה אובדן מקומות עבודתם ואדמות מושבם ומיגורם למקומות אחרים שבהם ייאלצו להתמודד עם מציאות חדשה, ללא מקורות פרנסה וללא קרקע שיוכלו לעבד כדי לכלכל את משפחותיהם . קבוצה גדולה של מאות אלפי תושבים מקומיים מצאה את עצמה ללא שום יכולת ארגונית להביע את מחאתה ואת התנגדותה לפעילות הציונית בארץ ישראל, וכך, באופן טבעי ובלתי נמנע, השתלבה בהתנגדות זו הלאומיות הערבית . לאומיות זו הייתה אומנם חיה,
|
|