|
|
עמוד:10
10 אבשלום ארבל הלאומיות היהודית, אשר נקעה נפשם מהמראה השכיח כל כך של יהודים שנרדפים בשל מוצאם ואינם עושים מאומה כנגד זאת . לאומיות זו, שנבנתה בקרב הוגי דעות כמו משה הס, נחמן סירקין וקבוצות יהודים בגולה, שבבסיסה תפיסתם הסוציאליסטית שעל פיה המולדת היעודה תספק בראש ובראשונה בסיס לכלכלה יהודית ומקום עבודה לפועלים היהודים, מוצאת את ביטויה היטב בארץ ישראל ממש עם תחילת התיישבות היהודים בה וביחסי הגומלין עם תושביה הערבים והוותיקים של ארץ ישראל . ברגע המפגש נפערים בורות רחבים ועמוקים של חוסר הבנה ובלבול טוטלי מצד תושבי הארץ הערבים מחד גיסא, ומשנה סדורה להפליא של תושביה החדשים של הארץ מאידך גיסא . התושבים החדשים לומדים די מהר שארץ ישראל אינה ריקה מאדם, ובוחרים במפגשם זה, בדרך יצירתית מאוד, להסיט מדרכם כל אפשרות של שותפות במעשה ההתיישבותי . היבט זה, שככל הנראה מבוסס על ממד אידאולוגי, אינו מותיר שום אפשרות לעיכוב המעשה ההתיישבותי, ועלול לגרום להפניית האנרגיות והשאיפות הציוניות בארץ ישראל לאפיקים שיפשיטו את המעשה הציוני ממרכזיותו . כדי שתנופת ההתיישבות היהודית לא תיתקל בבעיות שלא הובאו בחשבון, מתיישבים אלה בחרו בהתעלמות מוחלטת מהימצאותם של תושבים ערבים בארץ, וראו בהם תרבות אחרת שאינה מתיישבת ואינה מתחברת בשום אופן עם התרבות החדשה, האירופית והמודרנית, שהגיחה יש מאין בנוף המזרח-תיכוני . התעלמות זו נבעה מעמדה של כוח ורצון עז להוכיח לעצמם, ולדרי המקום, שהנה הם שבו לארצם וינהגו בה כבביתם שלהם . זו היא דרכנו, שבה אנו מישירים מבטנו אל תושביה הערבים של הארץ ומתריסים למולם שבארצנו ננהג כבארצנו, ועל כן גם איננו זקוקים לשותפים שאינם מבני עמנו בדרכנו ובשאיפותינו . התעלמות זו, שמלווה את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, מובילה באופן בלתי צפוי על ידי מתיישביה החדשים של ארץ ישראל להתנגדות
|
|