|
|
עמוד:12
12 | ילדות בחברה הערבית בישראל שמשמעו כי החברה מקבלת על עצמה שליטה בילדוּת ואחריות לניהול חייהם ולחינוכם של ילדים, הוא ביטוי לדפוסים השונים המשמשים את החברה על מנת לשלוט על הילדות, להבנות ולהגדיר אותה . טיעונים ביקורתיים אלה מציגים את הילדוּת כזירה דינמית, משתנה, חדירה ונשלטת . תפיסות ילדוּת - מבט היסטורי הילדוּת כתחום מחקר זכתה בשנות השישים של המאה ה - 20 לראשונה לטיפול שיטתי בדיסציפלינה ההיסטורית בניסיון לסרטט את הגלגולים השונים של תפיסות הילדוּת ואת התפתחותן לאורך תקופות היסטוריות שונות . ספרו הקלסי של ההיסטוריון והסוציולוג הצרפתי פיליפ אריאס ( 1962 Arias, ראו גם אריאס, 1986 ) היה בבחינת נקודת מפנה בתחום חקר הילדוּת . מחקריו העידו כי למעשה, עד המאה ה - 17 הילדוּת לא נתפסה כתקופת חיים ייחודית ; ילדים נחשבו למבוגרים שגופם וממדיהם קטנים . רק לקראת סוף המאה ה - 16 החל להתגבש המושג ׳ילדוּת׳, שלפיו לילדים יש עולם משלהם, נפרד ושונה מעולמם של המבוגרים . אחד ההסברים להיעדרה של הילדוּת עד המאה ה - 17 נעוץ בתרבות האוראלית ובאי - ידיעת קרוא וכתוב בימי הביניים . הסוציולוג האמריקני ניל פוסטמן מניח כי 1 המצאת הדפוס והתרחבות ידיעתה׳ילדות׳ נוצרה עם התפתחות עידן הדפוס . הקריאה והכתיבה בשלהי המאה ה - 16 גרמו לצמיחה של תפיסת ילדוּת שהתבססה על הדיכוטומיה בין אלה היודעים לקרוא ולכתוב, שהם המבוגרים, לבין אלה שאינם יודעים, שהם הילדים ( פוסטמן, 1986 ) . אריאס מסכם כי תפיסת הילדוּת הדומיננטית, שהחלה להתעצב בשלהי המאה ה - ,16 התייחסה לילדים כתמימים וכליצניים, וביטוייה היו פינוק הילדים וראייתם כמקור של הנאה ורגיעה . במאה ה - 17 השתנתה התפיסה בעקבות התנגדותם של אנשי דת ואנשי חינוך לפינוק הילדים . בתקופה זו גבר העניין במוסריות הילד, ומטרת הטיפול בילדים וחינוכם הייתה לגדל אותם להיות אנשים האמונים על חשיבה הגיונית ובעלי אמונה נוצרית . גישה זו הדגישה את חשיבותן של פרקטיקות חינוך כמו קרבה לילד, דיבור אתו, מתן עצות והבעת אהבה וידידות שמטרתן הייתה בעיקר להקנות לו את ערכי הדת הנוצרית . שיח מסורתי - דתי זה לא ראה בילדוּת שלב בחיים עם צרכים משלו, אלא שלב מעבר אל בגרות הגונה וישרה . 1 פוסטמן עוסק בספרו אובדן הילדות בהשפעת המדיה על החברה האנושית . נוסף לדיונו בשאלת הילדות הוא תמה אם הילדות תיעלם בעידן הטלוויזיה .
|
|