מבוא

עמוד:11

מבוא | 11 העצמי, הנוכחת בכל אישיות ללא אפשרות להיפטר ממנה . היא מופיעה בקוטב הגאון ב״וביקשתם משם״, בדמות איש ההדר ( Majestic Man ) ב״איש האמונה הבודד״, ובמקורות רבים אחרים בכתבי הרי״ד . במאמר האחרון נאלץ הרי״ד להודות שלדמות המדען או ראש הישיבה מבריסק יש לגיטימציה ( הציווי ״פרו ורבו״ ) , ושהיא מרכיב הכרחי של האישיות . הדיאלקטיקה שצידד בה הרי״ד בכל תקופות הגותו נובעת גם מהיעדר אפשרות להיפטר מדמות המדען . דמות המדען מעיקה על הרי״ד . ההידרשויות האישיות של הרי״ד לחוויותיו במאמרים שפרסם נוטות כמעט תמיד לחוויית הסופיות, הבדידות והייסורים . לבד מ״איש ההלכה״, המוקדש כולו לדמותו של המדען-הלמדן, משתף הרי״ד את הקורא בחוויות הקיומיות שלו ( מחלתו, מחלת אשתו ופטירתה וכיוצא באלה ) . ( ב ) ה י ה ד ו ת ה א חת . כתלמיד חכם ידע הרי״ד שיהדויות רבות יש, ופנים רבות לה ליהדות . הרציונליסטים מול המקובלים ; המתנגדים מול החסידים ; החרדים מול אנשי הציונות הדתית ; האורתודוקסייה מול הקונסרבטיביזם והרפורמה, וכן הלאה . יתר על כן : המציאות החברתית והדתית של הקהילה היהודית באמריקה מנפצת כל אשליה של יהדות הומוגנית . אבל הרי״ד היה מהמכוננים של דגם האורתודוקסייה המודרנית מפני שכל ימיו נאבק במציאות האכזרית של ריבוי האפשרויות הדתיות . מבחינתו יהדות בבחינת תורה מסיני יש רק אחת . כיצד התמודד הרי״ד עם הניגוד הזה שבין הפנים ( הומוגניות ) ובין החוץ ( הטרוגניות ) ? התשובה ברורה : הרי״ד נקט את המתודה הפנומנולוגית הדתית . הפנומנולוגיה הדתית חותרת להכרת המהות של הדת . מבחינתה הדת היא בראש ובראשונה סוג של תודעה מהותנית . תודעה זו היא בעלת התייחסויות עצמאיות לאלוהים, לעולם ולאדם . תודעה זו אף מושתתת על הנחות יסוד שהאדם הדתי מקבל וחווה אותן . הפעילות הדתית ה״חיצונית״ היא ביטוי של התודעה הדתית . הפנומנולוג הדתי עוסק בפעילות זו ככל שהיא משקפת את המהות הדתית התודעתית, המאפיינת את האדם הדתי בתור שכזה . הפנומנולוגים מתאמצים לתאר את מאפייני התודעה הדתית הסובייקטיבית . הרי״ד היה פנומנולוג דתי במובהק, אף על פי שהתנגד להגדרה הסובייקטיבית המוחלטת של התודעה . כלומר הוא סבר כי קיימת תודעה מהותית של הדת,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא