|
|
עמוד:13
13 הדמוקרטיה ואויביה המשבריים בהווה, להוות צורת ממשל ההולמת את אתגרי השעה : משבר האקלים, נזקי הגלובליזציה וסוגיות הקיום בעידן האַ נְתְרוֺ פּוֺ קֶן ? ובכן, מדובר בשאלות, בשמה של הדמוקרטיה . . . II ספרו של רוני קליין "הדמוקרטיה ואויביה" שב לשאול את שאלת המסורת הדמוקרטית ועתידה . הוא מציב את השאלה במסגרתה של מסורת אינטלקטואלית במערב, מאפלטון ועד קרל שמיט . רוב ההוגים שהוא מזמין לשיחה בספרו ( שיחת רפאים בוודאי ) שייכים, מצד הגותם הפוליטית, ל"זרם שמרני" בתולדות הרעיונות . מקצתם עשויים היו להתכנס תחת אותו השם שהעניק קרל פופר ל"אויבי החברה הפתוחה" . על כל פנים, בספרו קליין מציב שאלה חריפה : האם הדמוקרטיה, שאנו נוטים לפרשה כצורת השלטון הנאורה, הפתוחה, כוללת בגופה את ערכי-הנגד, האפלים ? האם כל דמוקרטיה ( מאז הקדמונים ועד שעה זו ) היא כבר תמיד בשורה על שקיעת התרבות ? ניוון הערכים ? ריקנות, צרכנות ודיכוי ? שאלה זו ושאלות אחרות שאותן מציב קליין בפתח חיבורו אכן מהדהדת את שיח הביקורת המוכר לנו מאז ימי המהפכה בצרפת, ובמידת מה קליין שב לנסח ולהציב את שאלתו במסגרת השיח הקונטרה-רבולוציוני : השיח כנגד היומרות הרדיקליות של המהפכה שהולידו כזכור לא רק את שיח החופש, השוויון והאחווה, אלא באותה נשימה גם את הגליוטינה והטרור, המלחמה והכיבושים הקולוניאליסטיים . קליין מציע לכן פרספקטיבה של ביקורת על שאלת הדמוקרטיה, הוא מתמקד מבחינה תיאורטית בביקורת מושגי השיח - השיח של העם ( דמוס ) . המחקר שלו הוא מחקר בהיסטוריה של הרעיונות ומתמקד במניין הוגים מרכזיים, את מקצתם כאמור אפשר היה למנות עם "אויבי הדמוקרטיה", ובהם אפלטון, הובס, טוקוויל, קרל שמיט ואגמבן .
|
|