|
|
עמוד:12
12 רוני קליין תוקפו, קרי את הממד ההיסטורי המהפכני, היצירתי ? האם השבועה בשם הדמוקרטיה נעשתה ריטואלית, במובן המזיק של המילה ? ואחרת : האם הדמוקרטיה, כצורת שלטון, ויותר - כצורת חיים אזרחית, אינה מהווה - בחסות שמה הטוב, פלטפורמה היסטורית מז'ורית לאלימות פוליטית, לחירות כוזבת, לאי-שוויון ולחיים מנוכרים ? האם ה"ערכים" שנקשרו בשמה מאז המהפכה בצרפת לא הוכיחו עצמם עוד בשעתם, בשעת המהפכה - ימי הפרעות בפריז, ימי הטרור היעקוביני, המלחמות והדיקטטורה של בונפרטה, כערכים דמוניים ? קרי שאצורה בהם מסה אלימה, הרסנית . האם לא הייתה הדמוקרטיה גם שם נרדף לכלכלת השוק של הליברליזם, שם נרדף לקולוניאליזם האירופי, לאימפריאליזם האמריקאי ? הדמוקרטיה, המזוהה עם "שלטון החוק", האין היא מאיימת על צורות חיים מסורתיות ( איני מתכוון ל"מסורת מזרחית" בלבד, או ל"דרום הגלובלי" ) , ובשמה של "קידמה" מכחידה דברים שונים על הארץ ? ובכן, אין מדובר ב"הרהורי כפירה", אלא בשאלות שעלינו לנסח בשמה של הדמוקרטיה . כמובן, לדמוקרטיה - במובנה הרחב, הפתוח, כצורת חיים אזרחית, יש מוסדות של ביקורת . מה שאנו מכנים בשם "מחשבה ביקורתית" הוא נכס של החברה הדמוקרטית . ואולם הביקורת עצמה, מותר להניח, כרוכה אף היא באותה מסורת פתוחה, דיאלוגית של הדמוס . אך הדיאלוג, מרחב השיח הפתוח, האם לא נעשה, כאמור, ריק, כוזב ? האין ריבוי הדעות והאמונות וחופש הביטוי, השוררים לא רק במרחב הציבורי, בפרלמנטים, באוניברסיטאות, בעיתונות, בתיאטרון ובקולנוע, אלא גם ברשתות החברתיות, מהווים היום גם תא-גידול לרקב תרבותי, לשוביניזם ולשנאת זרים ? ומכיוון אחר : האין מתקיימות היום בחסותה של הדמוקרטיה רפורמות אדירות, טכנו-ביורוקרטיות, בכל ממשקי הידע והשיח ? ואפשר היה להפליג ולשאול : האם בכוחה של הדמוקרטיה, לא במובנה המסורתי בלבד, אלא לפי הערכת מצביה
|
|