|
|
עמוד:9
9 על הפירוש לשונית . כל אחד מהם מתרכז באומנות שלשמה חובר ( שירה, נאום, חקירה מדעית ) . אבל כולם יחד, במיוחד על הפירוש וקודמו, קטגוריות , נוגעים באזור הספָר שבו גובלים אלה באלה לשון, מחשבה ומציאות, והם יורדים אל הרמה הבסיסית והמהותית יותר של הלשון : כיצד בכלל יכולה הלשון לומר משהו על המציאות ? מה היחס בין לשון לאמת ? העיסוק בנושא הלשון בכללו, ראשיתו זמן רב לפני אריסטו . הסופיסטים הרבו לעסוק בה, ומוכרים הדיונים בשאלה האם הלשון היא מוסכמה שרירותית או מערכת סימנים "טבעית", בכל מובן שלא יהיה לכך . אבל בעוד שכתבי הסופיסטים כמעט ולא השתמרו, נגיש לנו גם היום הטקסט הקדם-אריסטוטלי המובהק והמוכר ביותר בשאלות לשון, הדיאלוג קראטילוס של אפלטון . כמו בתחומים רבים אחרים, את מחשבתו של אריסטו ניתן להבין בחדות רבה מאוד כתגובת נגד לאפלטון . בני השיח המרכזיים של סוקרטס ב קראטילוס הם הרמוגנס, חסיד תפישת הלשון כמוסכמה, וקראטילוס, חסיד תפישת הלשון כ"טבעית" . סוקרטס מבקר את שתי התפישות כאחת, ולאורך כל הדיאלוג הארוך הזה הוא מחזיק בעקביות בהנחות התיאורטיות שאותן הוא
|
|