|
|
עמוד:12
12 יהודה ( אודי ) כרמי מדוע העולים מצאו לנכון להביא את ציוד הסיוף שלהם לארץ שידעה קשיי קיום כה חריפים . לא קשה לדמיין עד כמה דרכם של העולים בימים ההם הייתה רצופה בתלאות ובמהמורות . יש לשער שהמטען שהעולים הורשו ויכלו לשאת עמם היה מוגבל, וודאי הותירו אחריהם רכוש רב, אבל אף על פי כן טרחו לשאת עמם תיק גדול ובו חרבות, מסיכות ברזל כבדות ומדי סיוף . מדוע לא ויתרו על כבוּדה זו כשם שנטשו רכוש, תרבות ואורחות חיים . תמיהה זו מהווה את גלעין המחקר של הספר הזה אשר דן בתפקיד שמילא הסיוף כפעילות פנאי מרכזית בקרב העולים, בשנים 1920 - ,1975 תפקיד שחרג מעבר להיבט הספורטיבי . התייחסותנו לסיוף תהיה, אם כן, אינסטרומנטלית . הנחת היסוד בבסיס המחקר היא שהסיוף הוא "משהו" שהוא יותר מ"שני אנשים הדוקרים זה את זה" . שאלת המחקר, מבנה הספר וכלי הדיון גזורים מהנחה זו . שורשיו של הסיוף נעוצים עמוק בתרבות האירופאית והוא נחשב לעיסוק שאפיין את האליטה החברתית . יהודים עסקו בדו – קרב ובסיוף כביטוי למאמצי ההשתלבות שלהם בחברה . הם ראו בהתייצבות לקרב נגד אנטישמיים אקט 1 לאחר של זקיפות קומה יהודית – לאומית ואישור להיותם אזרחים שווי – זכויות . מלחמת העולם הראשונה תפס הסיוף המודרני את מקום הדו – קרב . הסיוף "ירש" מהדו – קרב תכונות רבות, בהן את תדמיתו האליטיסטית . יהודים ששאפו לטפס בסולם החברתי עסקו בענף זה בשל היותו סמל סטטוס יוקרתי . תופעה זו רווחה במיוחד בהונגריה שבה הפך הסיוף, בעיקר בסגנון החרב, לספורט 2 צעירים יהודים רבים נשלחו לשיעורי סיוף במסגרת חינוכם . הישגיהם לאומי . היו מרשימים : סייפים יהודים זכו ב – 90 מדליות אולימפיות מאז משחקי פריז ( 1900 ) ועד משחקי סידני ( 2000 ) . מספרם של הזוכים מקרב יהודי מרכז אירופה, בעיקר הונגריה, היה הגדול ביותר . היסטוריונים אשר דנו בתפוצת העיסוק בסיוף בקרב יהודים לא הצליחו להסביר את הישגיהם יוצאי הדופן בזירה הבין-לאומית . כשראשוני הסייפים עלו לארץ הם נטלו עמם את ציוד הסיוף, בדומה לפריטי תרבות אחרים שמהגרים מתקשים להיפרד מהם בעוזבם את מולדתם . ספר זה, דרך הדיון בסיוף, יבחן את התפקיד החברתי שממלאת תרבות פנאי בחייהם של מהגרים . תרבות שהובאה מבית גידולה לארץ זרה . הסייפים הראשונים שעלו לארץ הגיעו בשנות ה – 20 מהונגריה ובשנות ה – 30 מגרמניה . סייפים אלה וצאצאיהם, שהיוו רוב בקהילת הסייפים בארץ עד אמצע שנות ה – ,60 התיישבו בערים הגדולות והשתייכו ל"חוגים האזרחיים" . ההיסטוריוגרפיה של תולדות העלייה לארץ הבליטה, בדרך כלל, את
|
|