|
|
עמוד:14
14 חמי בן נון שיטענו שחובת הציות לחוק היא מוחלטת, כלומר : אין תנאים או נסיבות שבהם קמה זכות למרי אזרחי ; אחרים יטענו שחובת הציות אינה מוחלטת ומכאן שיש תנאים או נסיבות שבהם קמה זכות למרי אזרחי . בין החוקרים שעוסקים בתחום ומכירים בזכות למרי אזרחי יש המצדיקים ( או מחייבים ) מרי אזרחי בנסיבות מסוימות ; קיצוניים יותר טוענים שבנסיבות מסוימות יש לפרט זכות משפטית למרי אזרחי . התפתחות הדיון התאפיינה בקיומה של מחלוקת בדבר הצורות ה“מותרות“ של מרי אזרחי ואופני הגבלתן, אולם הדיון דנן היה עקר : מחד גיסא, החוק שלל את הטענה שלפיה המרי האזרחי הוא זכות, ומאידך גיסא, המרי האזרחי השתרש במפה הפוליטית והיה לתופעה מוכרת ושכיחה . המתח בין החוק השולל ביטויי מרי אזרחי לבין המציאות שבה הוא מתקבל לא פעם באהדה, הסעיר את הדיון הציבורי והאקדמי, אך המונח נותר פרדוקסלי . מנגד, אופיו וצורותיו של המרי האזרחי נקבעו ונקבעים על פי המציאות ולא על פי הדיון הציבורי והאקדמי . למעשה, הדיון בתחום לא הושפע במיוחד מכך שהחוק אינו מכיר במרי אזרחי . חוקרים רבים אף ניסו לשלבו אל תוך החוק, תוך כדי כך שהם מעלים תנאים וגבולות שבמסגרתם יוכל החוק להכיר בו : רובם ראו בזכות למרי אזרחי זכות מוסרית המבקשת להיהפך לזכות משפטית ולכן שקדו על הגדרתו ובה בעת על הצדקתו, לעתים תוך בלבול בין הצדקת המרי האזרחי לבין הגדרתו . בשנת 1979 התפרסם ספרו של יוסף רז The Authority of The Law , שסתם לכאורה את הגולל על הדיון המשפטי בעניין המרי האזרחי . רז הראה שלא תיתכן זכות משפטית למרי אזרחי . מסקנה זו נבעה מניתוח של מושג הזכות ומהתפיסה שלפיה אף אם המרי האזרחי מוצדק - ולעתים אף מחויב - הריהו קטגוריה פוליטית חריגה, מעבר לגבול הסובלנות . מרי אזרחי אינו יכול להיות מוכר על ידי החוק מכיוון שאילו היה מוכר על ידי החוק לא היה צורך במרי
|
|