|
|
עמוד:12
12 חידת דיין מי המוביל הארצי מגיעים ליעדם רק ב- 1967 , וקשה לדעת איזו השפעה כלכלית וביטחונית הייתה עשויה להיות לכך על אירועי אותן שנים קריטיות . בישראל ההכרעות הפוליטיות הן קולקטיביות יותר מאשר אישיות . הן מתקבלות בהצבעות רוב בוועדות, בממשלה ובכנסת . לכן, שלא כמו במשטרים נשיאותיים נוסח ארצות הברית, שבהם לנשיא סמכות אישית רבה יחסית, לשרים במשטר דמוקרטי פרלמנטרי, דוגמת ישראל או בריטניה, השפעת ראשי הממשלה, ועוד יותר מכך השפעת השרים, קטנה . ובכל זאת, ההיסטוריה מלמדת על שרים שהשפעתם הייתה רבה יותר משרים אחרים, והם ייזכרו בזכות החותם האישי שהותירו בתפקידיהם . בישראל, למשל, הייתה השפעתו של לוי אשכול כשר האוצר משמעותית ביותר בקביעת מדיניות הקליטה של העלייה ההמונית בשנים הראשונות להקמת המדינה . בהיותו שר חוץ, ולמרות תדמיתו המתונה, מנע משה שרת מבן-גוריון להגשים מדיניות אקטיביסטית בכמה נושאים משמעותיים, ומערכת סיני התאפשרה רק לאחר עזיבתו . הפיחות היחסי של השפעת שר בישראל נובע מאופי המשטר וחלוקת הסמכויות . לשר בישראל אחריות מיניסטריאלית על ענייני משרדו, אך מאחר שהוא נושא באחריות משותפת כשאר השרים, הוא תלוי בהחלטות הממשלה בענייני תקציב ומדיניות משרדו . שר ניכר כיעיל, אם הוא הצליח להביא את הממשלה לתמוך במטרותיו הפוליטיות . אם הצליח בכך מספר רב של פעמים, התבטאה בכך במידה ניכרת מנהיגותו . הדרכים להשיג זאת תלויות ביכולותיו האישיות ובסגנון המנהיגות שלו . כל הדברים הללו, ובכלל זה האירועים ההיסטוריים שתיארתי בפתח הדברים, עשויים להביא אחדים לידי מסקנה שנושא מנהיגותו המיניסטריאלית של משה דיין זכה לתשומת לב מחקרית רבה ; אלא שזה רחוק מן האמת . רבים ניתחו את יומניו וכתבו את זיכרונותיהם במהלך חייו, וגם העריכו את פועלו לאחר מותו . ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות לצד מאמרי מחקר רבים ניסו להעריך את תרומתו ולנתח את אישיותו הרבגונית והמורכבת . אך רוב הכתיבה עליו התמקדה במהלכים שהביאו לתוצאות פעולתו ולתיאורן, ופחות
|
|