|
|
עמוד:9
בריאות מותאמת אישית 9 או להבין, ללמד ולהוביל סטודנטים למחקר - הכול עד למפגש האמיתי עם העולם שמחוץ לבועת האקדמיה שהייתי שרויה בה . “מה יועיל לי הידע שלך, אם הוא לא יכול לעזור לי ? ״ שאלה אותי גיסתי, והשאלה ניפצה את הבועה שחייתי בה . באותו הזמן הייתי במהלך עבודת פוסט – דוקטורט נוסף במדעי המוח במכון ויצמן, אבל שאלתה של גיסתי לא הרפתה ממני . ימים ולילות ארוכים היא הטרידה את מנוחתי . הרגשתי כאילו הידע שלי משול לכסף שיש אין – סוף ממנו בבנק, אבל אין לי אפשרות להשתמש בו ואני רעבה ללחם . התחלתי ללוות את גיסתי לטיפולי הכימותרפיה, הצטרפתי אליה למסע, ורוב הזמן התבוננתי בשקט . ראיתי את סיפורי המקרה מהמאמרים קורמים עור וגידים והם אנשים בעלי נשמה, בשר ודם . לסיפורי המקרה האלו יש שם ופנים . יש להם אנשים שאוהבים אותם ואולי תלויים בהם - הורים, ילדים, אחים . סיפורי המקרה האלו הם לא רק תאים הגדלים במעבדה ומגיבים לחומרים כימיים . כך בכל ביקור במחלקה האונקולוגית התרחבה ראייתי ובכל ביקור למדתי עוד ועוד, ואכזבתי הלכה וגברה . אחת ההבנות שלי הייתה שבעולם המודרני המרחק בין המדע לבין הטיפול האישי בחולה הלך וגדל . בתחילת דרכי האקדמית הייתי משוכנעת, כמו כולם, שהסטטיסטיקה קובעת . כמדענית גם אני חקרתי קבוצות גדולות של נתונים והתייחסתי לתוצאות כאל ממוצע . גישה זו הייתה בסדר כל עוד מושאי המחקר היו תאים ועכברים . ככל שהידע המדעי התקדם הבנו שצריך להתייחס דווקא להבדלים בין אנשים ולא למשותף להם כדי להבין אם התרופה תשפיע עליהם . לא עוד תרופה אחת לכל החולים במחלה מסוימת . לרעיון החדש שקרם עור וגידים במוחי קראתי "בריאות מותאמת אישית"
|
|