|
|
עמוד:8
8 דוד שחר בשנים 1882 - ,1914 שנודעו בהיסטוריוגרפיה כתקופת העלייה הראשונה והשנייה, ובשנים 1914 - 1918 ( תקופת מלחמת העולם הראשונה ) , הונחו יסודותיו של החינוך העברי בארץ ישראל והחל עיצובה של מערכת החינוך הלאומית בארץ . בשנים אלה הוקמו בתי הספר העבריים הראשונים ונוסחו אידיאולוגיות החינוך הבסיסיות של החינוך העברי . עד לתקופת מלחמת העולם הראשונה התבסס החינוך העברי בארץ ישראל והעמיד על מכונו את מערך החינוך, החל מגני הילדים, דרך בתי הספר העממיים והגימנסיות, ועד בתי המדרש למורים . כמו במרבית תהליכי כינון מדינות הלאום, שבהם ניתן לחינוך הלאומי משקל רב, לצורך השגת המטרות הלאומיות, גם החינוך העברי בארץ ישראל התמודד מראשית דרכו עם התביעה להתגייס למאבק הלאומי הציוני ולשקף אותו באופן חינוכי . ביסודה של תביעה זו הונחה הנחת היסוד שהחינוך העברי, מעצם טיבו ומהותו, יכול וצריך להכשיר את הקרקע לחיים הלאומיים והריבוניים בעתיד לבוא . קשר רעיוני זה וקו המחשבה המשתמע ממנו הם- הם שהיוו את הרקע להעמדת מטרות החינוך הלאומיות כעיקר תוכנו ועיסוקו של בית הספר העברי : לעצב את הזהות הלאומית ; לחזק תחושות של גאווה ורגשות של אהבה, נאמנות ושייכות לעם ולארץ ; להקנות ולכוון את השקפת העולם הציונית של התלמידים ; ליצור ולטפח בתלמידים את רצון הפעולה וכושר הפעולה ולבסס יחס פעיל בקביעת הגורל של האומה . דווקא משום שהיישוב העברי בתקופה זו היה בגדר חברה מתהווה שעדיין חסרה מסגרת, מבנים מוסדיים מגובשים ויסודות ממלכתיים, נדרשה מידה רבה של מסירות, מחויבות והקרבה, תוך מתן משקל רב לערכי היסוד, לאמונות התרבותיות ולשאיפות האידיאולוגיות, שיאששו את חוסנה של החברה ואת הזדהותה עם הערכים הלאומיים . אשר על כן, מראשית דרכו פעל בית הספר העברי באופן אינטנסיבי כדי להיות שותף ביצירת הנרטיב הלאומי
|
|