|
|
עמוד:12
12 אבי זלבה להסתיר את פעולותיו מהסביבה לאורך זמן עד שנתפס, אם נתפס, או מת במהלך השנים . משנות השבעים ועד שנות התשעים של המאה הקודמת שלטו באמצעי התקשורת סיפורי רוצחים סדרתיים דוגמת טד בנדי, ג'פרי דאהמר, ג'ון וויין גייסי ודיוויד ברקוביץ, שהודו ברצח של עשרות רבות של בני אדם . לאחר אותו גל של שלושה עשורים חלה ירידה מהירה . כמעט 770 רוצחים סדרתיים פעלו בארה"ב לאורך כל שנות השמונים, ו- 670 בשנות התשעים, בהתבסס על נתונים שהורכבו על ידי מייק אמודט מאוניברסיטת רדפורד . הצניחה הפתאומית הגיעה עם המאה החדשה . שיעור הרוצחים ירד אל מתחת ל- ,400 ובעשור האחרון ומסוף שנת 2016 לקצת יותר מ- 100 . ההערכה הגסה לגבי שיעור הרוצחים הסדרתיים העולמי הראתה ירידה דומה באותה תקופה . בקריסה מדהימה פושעים אלה שהטילו אימה ושבו את דמיונם ופחדיהם של דורם התמעטו במהירות . תיאוריות שונות מנסות להסביר את השינוי הזה והאם אכן הוא מדויק . במציאות לא תמיד ברור אם באמת מדובר ברצח סדרתי, או לפחות לא כזה בולט כמו שהנתונים מרמזים . התקדמות בחקירת המשטרה ( למשל היכולת לקשר בין רציחות בצורה יעילה יותר ) ואיסוף נתונים משופר עשויים לעזור בהסבר הירידה . עם זאת, איש אינו מטיל ספק בכך שבמאה הקודמת שיעור מקרי הרצח הסדרתי עלה במשך כמה עשורים, וכי העלייה מתאימה לגידול הכללי שהיה בפשיעה . באופן דומה, כולם מסכימים על ירידה תלולה במקרי רצח סדרתי, וגם זה מתאים לירידה הכללית בפשיעה . אך נותרת השאלה המסקרנת - היכן הם ? לאן הם נעלמו ? חלק מזה אפשר להסביר בעלייה הגדולה של רצח המונים בעולם ובעיקר בארצות הברית . חלק אחר ביכולת הטכנולוגית
|
|