|
|
עמוד:8
8 אמיר בן-פורת עונה לתביעה ההולכת וגוברת לשלב את כדורגל הנשים בפיפ"א כשווה זכויות פורמליות, אך מבלי שיצטרך בשלב הזה, כלומר בהווה של הכדורגל שהוא ממונה עליו, למלא תביעה זו במלואה, שהרי בעתיד היא כבר תתממש מעצמה . כשם שלא ניתן להבין את צמיחתו והתפרשותו של הכדורגל בעולם בלא ההקשר ההיסטורי שהוא מעוגן בו, כך גם בנוגע לכדורגל נשים . אמנם נשים החלו לשחק כדורגל זמן לא רב לאחר שהגברים מיסדו את המשחק, במחצית השנייה של המאה ה – ,19 אך רק בעשור השני של המאה ה – 20 החל כדורגל נשים להתארגן במסגרת תחרותית . זאת ועוד, כאשר מדובר בכדורגל נשים, יש להוסיף להקשר ההיסטורי את ההגמוניה והדומיננטיות של הגברים בספורט בכלל ובכדורגל בפרט . הגברים הכתיבו ועדיין מכתיבים לנשים את גבולות האוטונומיה היחסית שלהן בספורט ואת התכנים שלה . בהיבט המגדרי, המעמד ההגמוני של הגברים במשחק הכדורגל מתנכל לכדורגל הנשים למן היום שבו נפגשו לראשונה שתי קבוצות נשים בנוכחות קהל צופים, ועד לזמן הזה, שבו בהשראת המאבק של נשים לשוויון זכויות, כדורגל הנשים מכרסם בהגמוניה של הגברים, אבל עדיין נמצא במרחק רב מהעתיד שצופה לו יו"ר פיפ"א . הפערים עדיין קיימים ועומדים לרעת הנשים . כדורגל בהשתתפות נשים החל כפרק נפרד מהמאבק הרחב יותר של נשים לשוויון זכויות . משלהי המאה ה – ,19 בד בבד עם צמיחת הקפיטליזם, נשים ניהלו מאבק בכמה "שדות קרב" ; החשוב ביניהם הוא השדה הפוליטי, שבו נקבעים כללי המשחק וקני המידה לחלוקת המשאבים השונים . הספורט היה גם הוא לשדה קרב, וחשיבותו לנשים ולגברים התעצמה ככל שהלכה וגברה הצלחת הנשים בשדות אחרים . מסיבות שקשורות בעיקר לנתונים פיזיולוגיים, הקרב של נשים על מקומן בכדורגל התרחש סביב העיקרון הפרגמטי של "שוות אך נפרדות" . אבל לא רק הבדלים
|
|