|
|
עמוד:14
14 הקדמה שממלא עוד ועוד פונקציות בחיינו . דפוסי האינטראקציות השתנו מיחסים משמעותיים עם מספר מועט של אנשים ליחסים שטחיים עם מספר רב של אנשים, וממפגשים פנים מול פנים למפגשים וירטואליים . לאחרונה, החלה הטכנולוגיה לתווך גם יחסי מין . מספר בובות המין שנמכרות בכל שנה הולך וגדל ואף תועדו מקרים של אנשים שהתחתנו עם בובת המין שלהם . הפרופילים המעוצבים למשעי ברשתות החברתיות אשר מציגים במודע, או שלא במודע, עצמי מאושר ביותר נראים אירוניים על רקע הדיווחים על שיעורים הולכים וגדלים של התפשטות הדיכאון עד כדי מגפה, ועל היות נוגדי דיכאון למיניהם לתרופת המרשם השכיחה ביותר בחברה המערבית בשנים האחרונות . הווירוס הבהיר לנו שאנחנו עדיין לא שם . לא כי אנחנו לא רוצים להיות שם, אלא כי אנחנו לא בשלים להיות שם . המגפה הוכיחה את מה שלא רצינו להכיר : מוחנו לא התפתח בקצב ההתפתחות הטכנולוגית והוא זקוק לקשרים כפי שהוא זקוק לחמצן . מוחנו לא בנוי עדיין לאינטראקציות וירטואליות . אומנם, אנו נמשיך לתפקד גם כאשר הקשרים החברתיים שלנו יתוּוכו באמצעים וירטואליים אך במחיר של פגיעה אנושה ברווחה הנפשית . בעת התמודדות עם איום על הקיום, נוטים בני האדם לעצור וליצור לעצמם סדר עדיפויות חדש . באופן דומה, גם החברה האנושית תברא לעצמה סדר יום חדש . תחושת ההפסד משפיעה על דרכי ההתמודדות שלנו עם המשבר : ההבנה שהמציאות, כפי שאנו מכירים אותה, היא כה שברירית גורמת לנו לבצע שינויים בחיינו הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית, וגם לנסות ולהבין לאן אנחנו רוצים להמשיך יחד כחברה . משבר הקורונה מספק הזדמנות לפסק זמן במרוץ כדי להבין לאן פנינו מועדות — במישור הפרט, הארגון והחברה האנושית . הפרדוקס הוא שאנו לומדים להוקיר דבר מסוים רק לאחר שאיבדנו אותו . חווינו סימולציה של חיים וירטואליים והבנו שאנחנו עדיין לא בשלים לכך . עבורי זוהי קריאת אזהרה . אומנם, העולם הדיגיטלי שיפר באופן משמעותי את חיינו, מצד אחד, אלא שממשק זה שבין המוח לטכנולוגיה טומן בחובו סכנות שרובן נסתרות מעינינו אך נוכחות מאוד בהשפעתן על ההתנהגות, הרגשות והמחשבות שלנו, מצד שני .
|
|