|
|
עמוד:14
14 רגב יעקובוביץ בקרב הציבור היהודי המשכיל וגם בקרב הקהל המשכיל האירופי שאינו יהודי, בדגש על הקהל הנוצרי . למעשה, רק לאחר פרסום עבודתו הדיאלוגית פנה בובר לעיסוק המזוהה עם חקר המקרא . נראה שבעבודותיו הראשוניות והמעצבות בתחום החסידות כטקסטים דתיים יהודיים חבויות מגמות יסוד שהשתכללו למתודה 3 המצטרפת למעגל השיח הרווח בחקר המקרא בתקופתו . דרוש אפוא בירור מחודש בשאלת היחס אל מקורות ספרותיים- היסטוריים במסגרת חקר הדת . גרשום שלום התפלמס עם בובר על עבודותיו בכתבי החסידות וטען, בין השאר, שהמקורות העיוניים בספרות החסידית קודמים בזמן לסיפור האגדי, ולכן משקפים נאמנה יותר את המציאות החסידית . מדבריו ניתן להבין את החשיבות המרכזית שניתנת לעקרון הקדימות הספרותית- היסטורית בזיהויו עם הטענה למקוריות וראשוניות . כלומר, קדימות בציר הזמן של כתיבת הטקסט מקנה עדיפות למושא המחקר כעובדה היסטורית אמיתית . לטענתי, עיקרון זה נשען על נטייה אינטואיטיבית של החוקר, אבל הוא אינו מבוסס דיו . ייתכן מאוד שטקסט מאוחר מבחינת מועד כתיבתו ההיסטורית מעיד על מסורת היסטורית עתיקה שעברה למשל בעל-פה והיא מייצגת ביתר דיוק את המציאות ההיסטורית הנחקרת . לפיכך, הקדימות ההיסטורית של הטקסט אינה מעידה בהכרח על מידת העובדתיות והאמיתות של התופעה הדתית הנחקרת . דומה שנקודת המוצא המחקרית של בובר שונה מזו של שלום . 3 . יש לציין שבעשור הראשון ליצירתו בתחילת המאה ה- ,20 המזוהה במחקר הבובריאני עם תקופתו המיסטית, לצד עבודותיו בחסידות עסק בובר גם בתורות מיסטיות נוצריות השואבות מהתרבות הגרמנית וכן בליקוט ועיבוד מקורות מיסטיים מתרבויות המזרח הרחוק . ביטוי למגמות אלו השתקף בין השאר בספרו של בובר וידויים אקסטטיים ( 1909 ) , אשר איגד וידויים מיסטיים של הודים, פרסים, סינים, יהודים, גנוסטים נוצרים-מזרחים, קתולים מימי הביניים ופרוטסטנטים מהמאה ה- 17 .
|
|