הקדמה

עמוד:11

11 מופע- העצמי נעשים רגישים ופתוחים לאפשרויותיה האסתטיות ולמשמעויותיה הפוליטיות של "אמנות הבשר" ( Carnal Art ) , כפי שהיא מכנה את עבודתה . אמנות הבשר מתמקדת בהשתנות ממשית של הגוף באמצעות ניתוח כאופציה ביצועית שמטשטשת את הגבול בין האמנות לחיים ומעוררת שאלות על מצבו של הגוף וזהותו של הסובייקט בעידן של התערבות טכנולוגית וסחר בדימויים : האם העצמי וזהותו נזילים עד כדי כך שניתן לשנותם באמצעות ניתוח ? האם צריך ניתוח על מנת לשנותם ? האם בסופו של תהליך היא כבר לא תהיה אורלן ? באמצעים טכנולוגיים מתקדמים אורלן מייצרת מגוף-עצמה דיוקן עצמי מלאכותי שהיא מטביעה בעור פניה, ועל ידי כך מתגלמת פיזית לתוך זהויות אחרות . אורלן בודה את עצמה אידאית ופיזית . ההיסטוריונית של האמנות ברברה רוז ( Rose ) השכילה לפתוח מאמר על אורלן בשלושה משפטי סטקטו מדויקים הממסמרים את מה שכבר ניתן לכנותו "תופעת אורלן" : "אורלן הוא לא שמה . 2 אלא שמה שנתפס פניה אינן פניה . בקרוב גופה לא יהיה גופה" . בתחילה כפרדוקס בלתי פתיר - היא לא מי שהיא - מקבל משמעות חדשה כאשר קושרים אותו לדברים שאמר מישל פוקו בריאיון משנת 1982 : "העניין העיקרי בחיים הוא להפוך למישהו אחר שלא 3 פוקו, צרפתי ופרובוקטיבי לא פחות מאורלן, ידוע היית בתחילה" . כמי שמילא תפקיד מרכזי בהפיכתה של סוגיית העצמי לבעיה המצויה בלבו של השיח התיאורטי והביקורתי מזה כמה עשורים . לא מעט דיו ומילים נשפכו בהתנצחויות אינטלקטואליות בין הוגים 2 . Barbara Rose , " Is It Art ? ORLANand the Transgressive Act", Art in America Feb . 1993 ) : 83 ( Martin Rux , " Truth, Power, Self : An Interview with Michel Foucault", in L . . 3 Martin, H . Gutman and P . Hutton ( eds . ) , Technologies of the Self, London : Tavistock, 1988, p . 10

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא