|
|
עמוד:10
10 דרור הררי חוש מפותח להומור עצמי שהקל מאוד על הצפייה . בסיוע תרגום סימולטני תיארה אורלן את דרכה האמנותית מאמצע שנות ה- 60 של המאה ה- 20 ועד לפרויקט המרכזי בקריירה שלה שבו החלה בראשית שנות ה- 90 - The Reincarnation of Saint ORLAN . בפרויקט מתמשך זה היא עיצבה מחדש את דיוקנה העצמי באמצעות סדרה של ניתוחים פלסטיים שהתבססו על עיבוד מחשב שמיזג בין תווי פניה לתווי פניהן של חמש דמויות נשיות ידועות באמנות המערבית . הפרצוף הווירטואלי שהפך לממשי ונתפר לפניה הורכב מהאף של "דיאנה" שפוסלה על ידי פסל מאסכולת פונטבלו, המצח והרקות של "המונה ליזה" של לאונרדו דה וינצ'י, הפה של "אירופה" על פי ציור של גוסטב מורו, הסנטר של "ונוס" של בוטיצ'לי והעיניים של "פסיכה" לפי פרנסוא פסקל ג'רארד . לאורך ההרצאה ליוותה אורלן את הסבריה בקטעי וידיאו ערוכים של ניתוחיה . באחד הקטעים שתיעד את הניתוח-פרפורמנס השביעי ( 1993 Omnipresence, ) נראתה אורלן כשהיא מאופרת, שוכבת שופעת חיוכים על מיטת ניתוחים, ורופאה מסמנת על פניה באמצעות טוש קווים שנמתחים ממצחה אל לחייה . כל המעורבים באירוע - צוות רפואי, צוות צילום, מתרגמת לאנגלית ומתרגמת לשפת סימנים - היו לבושים בחלוקים מסוגננים שעוצבו על ידי מעצב אופנה, ממלאים תפקיד כפול של אנשי מקצוע ושחקנים בהצגה . מעל המיטה תלתה שורה של שעונים שהראו את השעה בכמה מקומות בעולם שאליהם הועבר הניתוח-פרפורמנס בשידור חי באמצעות לוויין . הרגעים שבהם חשתי את בטני מתהפכת היו אלה שבהם תיעדה המצלמה את האזמל כשהוא חודר מתחת לעור, ומושכו כלפי מעלה על מנת להחדיר מתחתיו שתל שמוּקם סמוך לרקות ליצירתה של בליטה מלאכותית . אם נמנעים מהעיסוק הצר והפופולרי בהיבטים המזוכיסטיים של יצירתה ( ובקביעה האינטואיטיבית שלפיה "היא פשוט מטורפת" ) , ואם לוקחים ברצינות את הצהרתה של אורלן שהיא מתנגדת לכאב, אזי אנו
|
|