|
|
עמוד:13
13 התרבות הבדואית בתנ"ך המחסור במים, שיידון בפרק הראשון להלן, מנע מהנוודים במזרח התיכון ( ומהנוודים למחצה, כפי שמכנים אותם לעיתים חוקרים במערב ) את היכולת להתקיים מחקלאות כבסיס לכלכלתם, ותחת זאת 3 נוסף על כך, מיעוט המשקעיםאילץ אותם לחיות בעיקר ממשק חי . במדבר ופיזורם הבלתי-אחיד חייבו את הרועים הבדואים לנדוד עם עדריהם ממקום למקום בחיפוש אחר שטחי מרעה לא-רציפים שיספקו את המזון הנחוץ לעיזים, לכבשים ולגמלים . לנדידות אלו נודעו השפעות נוספות על אורח החיים הבדואי . לדוגמה, בתרבותם החומרית, האוהל הבדואי ענה על הצורך במחסה נייד ; תפריט צנוע ומיעוט רכוש וחפצים תאמו את הצורך הקיומי "להתקפל ולזוז" . הנדידה בחיפוש אחר מרעה שיספיק לבעלי החיים אילצה את הבדואים לחיות בפזורה כדבר שבשגרה, באזורים המרוחקים 3 . מאז ומעולם ניצלו מקצת הנוודים במזרח התיכון שנים גשומות יחסית לגידול תבואת חורף ( זריעה, נדידה עד זמן נביטת הזרעים, וחזרה לאחר חמישה חודשים לקציר ) . לכן התחילו החוקרים במאה ה- 20 לכנותם ״נוודים למחצה״, והצביעו על תקופות נדידה עם הצאן, שהיו קצרות משל נוודים שגידלו גמלים בלבד ולא עיבדו את האדמה . בחקר התנ״ך גם כן, נהוג לכנות אותם נוודים או בדואים, המתוארים בעיקר בתורה כ״נוודים למחצה״, שכן האבות עיבדו אדמות ( בפרט יצחק ) נוסף על החזקת משק חי ( להגדרה תמציתית של סוגי הנוודים במזרח התיכון בהיבט הכלכלי, ראו : 25 - Khazanov, Nomads and the Outside World,17 ) . אם נסתמך אך ורק על הקריטריון הזה, אנו בהחלט עשויים לראות באבות ובמשפחותיהם נוודים למחצה, ששטחי המחיה שלהם ( לפי ספרי במדבר ויהושע ) השתרעו עד מדבר צין בדרום, ולראות בעמלק ומדיין מדרום נוודים במלוא מובן המילה . ואולם בהיבט התרבותי נוכל להגדיר כנוודים, בלי להוסיף "למחצה", כמעט כל שבט בדואי שנודד נדידה עונתית בחיפוש מרעה ; זאת, מכיוון שהעדר אכיפת החוק מצד שלטון כלשהו בשטחי הנדידה שלהם אילץ אותם להתארגן בבתי אב ובשבטים לצורך ההגנה העצמית ולפתח מערכת משפט משלהם ( ראו להלן פרקים 3 ו- 4 ) . מנגנוני הגנה עצמית כאלה די בהם לאפיון מהותי של התרבות הבדואית כנוודים שוכני מדבר החיים מחוץ לתחום אכיפת החוק, ועל כן אני מכנה אותם נוודים, בין שעיבדו חלקות אדמה ובין לאו . בספר הנוכחי אני מגדיר אפוא את הבדואים נוודים .
|
|