|
|
עמוד:8
דוח מחקר תקופה ארוכה בגמלאות בשל התארכות תוחלת החיים, והחיסכון לטווח ארוך מושפע מהתנודתיות בשוק ההון . ניתן לעשות זאת באמצעות הגדלת החיסכון לטווח ארוך של העובדים ( למשל הגדלת משך החיסכון ) ושמירה על יציבותו בעיתות של משברים כלכליים ( כגון מתן עוגן בדמות תשואה מובטחת ) . בעשור האחרון התפתחה בארץ הרגולציה בתחום, ובכללה — משנת 2008 מחויבים כל המעסיקים לבטח כל עובד בביטוח פנסיוני ( צו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק, 2008 ) , ומשנת 2017 מחויבים העצמאים להפריש חלק מהכנסתם לחיסכון פנסיוני ( חוק ההתייעלות הכלכלית, התשע"ז – 2016 ) . אולם אין די בכך . אנו סבורים שיש לפעול בראייה רחבה יותר ולבצע שינויים בפרמטרים שישפיעו על מערכת הפנסיה ויובילו לצמצום האי-שוויון ולהפחתת העוני בקרב אזרחים ותיקים . כל עוד גיל הפרישה נותר קבוע ותוחלת החיים מתארכת, נשחקות הן הכנסות האזרחים הוותיקים, שהחיסכון הפנסיוני שלהם נחלק למספר רב יותר של תשלומים, והן הכנסות הביטוח הלאומי, שהיחס בין הכנסותיו להוצאותיו מופר . יתרה מזאת, הבעיה מתעצמת בימים של משברים כלכליים, כאשר מצד אחד גדלות בבת אחת ההוצאות של המוסד לביטוח לאומי לענפים אחרים ( שאינם אזרחים ותיקים ) , ומצד אחר החיסכון הפנסיוני של העובדים בסכנה מאחר שרבים מוצאים עצמם מחוץ למעגל התעסוקה ללא הפרשות פנסיוניות . במערכת הפנסיה בישראל שלושה רבדים : קצבת הזִקנה, שנועדה לאפשר רמת קיום מינימלית ; הפנסיה התעסוקתית, שנועדה לאפשר לחוסכים רמת חיים דומה לזו שהייתה להם לפני הפרישה מהעבודה ; חיסכון פרטי וולונטרי . מחקר זה מבקש לתת מענה לקשיים שבמימון מערכת הפנסיה, הנובעים מהתארכות תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה : בשני רבדיה הראשונים — קצבת אזרחים ותיקים של הביטוח הלאומי והפנסיה התעסוקתית ( פנסיית החובה ) — באמצעות צעדים התומכים במשקי בית ברמת הכנסות נמוכה ובינונית . הצעתנו כוללת מתווה לשינוי גיל הפרישה ומודל פרוגרסיבי של הפרשות לביטוח הלאומי שיש בהם כדי להביא לידי מערכת מאוזנת של ענף אזרחים ותיקים במערכת התשלומים של הביטוח הלאומי, כאשר העלאת גיל הפרישה אף מגדילה את החיסכון הפנסיוני של העובדים ; ברובד השני מוצע לבחון את השימוש במכשירים פיננסיים מתאימים להתמודדות עם הסיכון הטמון בהתארכות תוחלת החיים מעבר לתחזיות — כאשר תוחלת החיים מתארכת מעבר למה שצפו התחזיות, 8
|
|