|
|
עמוד:12
ר ש ת ה ז מ ן 12 כתבי הקודש היהודיים והנוצריים אינם דנים בשאלות פילוסופיות בנוגע למושג הזמן, באופן מפתיע, אולם הוא מופיע בדיונים תיאולוגיים מאוחרים יותר בטקסטים הקדושים לדתות אלו . הדיון המעניין באמת התחיל רק בסביבות המאה ה- 5 לפני הספירה, כמעט במקביל במערב ( בפילוסופיה היוונית ) ובמזרח הרחוק ( בפילוסופיה המזרחית ) . לענייננו, הדיון המעמיק ביותר נעשה ביוון והתמקד בשתי דמויות מרכזיות : פרמנידס מאיליאה והרקליטוס מאפסוס . השניים מייצגים שתי תפיסות סותרות של מושג הזמן, שמהדהדות גם היום בדיון המודרני בשאלת הזמן . במהלך ימי הביניים הפך הדיון לתיאולוגי כמעט באופן מוחלט, והתמקד בשאלה של מקומו של אלוהים ובריאת העולם במסגרת הזמן — האם אלוהים ברא את העולם על ציר הזמן, או שהזמן נברא ברגע הבריאה ? מושג הזמן שימש בעיקר כדי לענות על שאלת נצחיוּת אלוהים והיותו "כול יכול", וכן כדי להסביר מדוע העולם נברא ברגע מסוים ולא באחר . לאחר המהפכה הפרוטסטנטית חל מפנה בדיון במושג הזמן, בין השאר בזכות הגותם של רנה דקארט, עמנואל קאנט וגוטפריד וילהלם לייבניץ, אשר ניסו להבין את המציאות מחוץ לכבלי הכנסייה הקתולית . רק במאה ה- 17 , בעיקר בעבודתו של ניוטון, החלה הפיזיקה לגעת במושג הזמן והניחה את התשתית לתפיסת הזמן ביקום . תשתית זו תחזיק מעמד כ- 250 שנים עד שיבוא איינשטיין בתחילת המאה ה- 20 , יאחד את המרחב ואת הזמן לישות אחת ויכריז שהזמן אינו מוחלט אלא יחסי . המהפכות הפיזיקליות האדירות שהתרחשו במהלך המאה ה- 20 במסגרת תורת היחסות ומכניקת הקוונטים השפיעו בצורה משמעותית על הדרך שבה אנו מתייחסים היום לזמן ועל השפה שבאמצעותה הפילוסופיה והפיזיקה מנסות להתמודד עם החידות העתיקות מימי פרמנידס והרקליטוס . ואולם אף שתורת היחסות ותורת הקוונטים נתפסות כמהפכות אדירות בתפיסת העולם הפיזיקלית והפילוסופית של היקום, לדעתי אין בהן משום מהפכה אמיתית ביכולת שלנו להבין ולהגדיר את הזמן . מושג הזמן כפי שתיארו אותו ניוטון ואיינשטיין משמש את הפיזיקה ומיישמיה בהנדסה, ברפואה, בחקר החלל, בביטויים הטכנולוגיים המרשימים של המאה האחרונה ובכל תחום אחר ככלי יעיל ופרקטי, אך אין בכך כדי להפיס את הסקרנות לנסות להבין את מסתרי היקום . הפרקטיות של מושג
|
|