|
|
עמוד:14
14 גלעד גולדשמידט הם שקטים ורגועים משמשים המים מעין מראה צלולה לכל מה שנמצא סביב, משקפים את השמים הכחולים, את דפנות הנחל, את הצמחים סביב הבריכה ואת דמותן של החיות הבאות לשתות ממנה . השקט והרוגע של המים מאפשרים להם לשקף את העולם סביב . והנה, אם תבוא רוח ותערבל את המים או אם ייפול משהו לבריכה וירעיד את מימיה, אם דגים ושפיריות ישחו בה או אם זרם מים יעבור בה, אזי תחדל הבריכה לשקף את סביבותיה ותחל לבטא את עצמה ואת החיים הפנימיים שלה . כך גם אנו כמחנכים : אנו יכולים להיות שקטים, זכים ורגועים, לשקף בתוכנו את הילדים, ובמידה שווה אנו יכולים להביא את עצמנו, את רגשותינו, מחשבותינו, רצונותינו ומאוויינו למפגש עם הילדים . במקרה הראשון הילדים עצמם חשובים, הם המרכז, במקרה השני - אנחנו . היה כפי שהנך - חפש דרך בעצמך - הכר את עצמך, לפני שתרצה להכיר את הילדים . חשוב נא למה אתה מוכשר ואחר כך תבוא לתחום תחומים לזכויותיהם וחובותיהם של הילדים . קודם כל 7 אתה בעצמך ילד ועליך לחנך ולהשכיל את עצמך . במילים אלה מתאר קורצ'אק בספרו כיצד לאהוב ילדים את מה שניסיתי לבטא בפסקה הקודמת . אם חינוך משמעו התפתחות, שאיפה לביטוי, יציאה מן הזרע אלי ממשות של כל ילד, הרי שתפקידנו כמחנכים לעמוד מן הצד, בניקיון, בטוהר ובצלילות ככל האפשר, ולראות כיצד עלינו לסייע, לתמוך ולטפח את הגרעין האנושי שרוצה בכל שלב ושלב להתבטא, להגשים את עצמו ולהביא לחברה ולתרבות סביב את הכוחות הייחודיים והמקוריים שהוא ניחן בהם . במובן זה חינוך משמעו האיזון העדין, המשתנה ללא הרף, בין הצמיחה הפנימית והשאיפה לביטוי אישי ומקורי לבין הִתערבות והשפעה מבחוץ . כוח פנימי השואף לביטוי ולצמיחה הכרחי בכל תהליך לימודי וחינוכי, התערבות והשפעה גם הן בלתי נמנעות ; שיווי המשקל העדין ביניהם יוצר תהליך חינוכי מצמיח או
|
|