|
|
עמוד:9
9 האסלאם הוא הפתרון העוסקת בהפצת האסלאם, והן את המסר שהוא בסופו של דבר האסלאם עצמו . לנוכח הנהייה אחר התרבות המערבית המודרנית, הפנתה הדעוה במאה ה- 20 את עיקר מאמציה אל עבר המוסלמים עצמם ( מעין החזרה בתשובה ) והרחיבה את תחומיה מהטפה דתית גרידא לפעילות חברתית, חינוכית, פוליטית וכלכלית . בדומה לתנועת האם המצרית והסתעפויותיה בסוריה, ירדן וארצות ערב האחרות, גם התנועה האסלאמית בישראל הפכה את המסגדים למרכזי הדרכה ורפורמה דתית, עודדה את הנוער לרכוש השכלה דתית ומדעית, הקימה רשת של מוסדות צדקה ( זכאת ) למען הנזקקים וקיימה שלל פעילויות כמו השתתפות בהפגנות, הפעלת רשתות של מרפאות, גני ילדים ומחנות קיץ וארגון פסטיבלים אומנותיים, חתונות ואף ליגת כדורגל אסלאמית . העשייה כוונה לכלל הערבים בישראל, כמו גם לאחיהם בירושלים המזרחית, בגדה המערבית וברצועת עזה . כתביו של דרויש הם חלק אינטגרלי מהדעוה שלו . כמו דמות המופת שלו אל-בנא, גם הוא לא שקד מעולם לנסח משנה סדורה, אלא פרסם קבצי אגרות שנערכו מתוך הרצאות ודרשות שנשא בשאלות הדת והתנועה ובענייני היום . חובו לאידאולוגיה הבסיסית של האחים המוסלמים ניכר היטב בקבצים הראשונים שהופיעו באמצע שנות ה- 70 של המאה ה- 20 : אלא אל-אסלאם ( אל האסלאם ) ואיהא אל-מסלמין ( הוי המוסלמים ) . נקודת המוצא שלו הייתה המתקפה הרעיונית המתמשכת של האימפריאליזם ( ע'זו פכרי ) , שאותה ניהלו לטענתו הפוליטיקאים המערביים, המזרחנים והמיסיונרים במטרה לחסל את האסלאם . כנגדה הוא העמיד את בשורת אללה, הנגזרת מהקוראן והסונה ( אורח החיים של הנביא ) ומדריכה את האדם בכל תחומי חייו . כדי להציל את האסלאם, קבע דרויש, על המוסלמים לשוב אל דתם ולהגן על כבודה הרמוס של האומה, כפי שעשו גיבורי העבר ס'לאח אל-דין, הלוחם הגדול בצלבנים, ועבד אל- קאדר אל-ג'זאירי, מנהיג ההתנגדות לכיבוש הצרפתי של אלג'יריה
|
|