|
|
עמוד:13
13 א ג ד ה ל מ ע ש ה יכולה לשרטט . מה יתרחש בלבו ובמוחו של אדם בזמן התפילה ? למה יתכוון אחרי שעשה את כל הפעולות הרצויות ליצירת התנאים הנאותים לכוונה ? כאן הוא נזקק לאגדה שתנחה אותו . בדומה לזה, ההלכה ציוותה על הבן לכבד את אביו ואת אמו באמצעות פעולות מעשיות מוגדרות : "מאכילו ומשקהו, מלבישו ומנעילו", אולם כדי למלא אחר מצוות הכבוד בשלמותה צריך לדייק ולכוון : אמו של ר' ישמעאל רצתה לרחוץ את רגליו ולשתות את המים, והוא נרתע מכך בצדק, כי לפי הנורמות המקובלות, אין זה כבוד אלא ביזיון . אמרו לו חכמים : הואיל וזהו רצונה זהו כבודה . כלומר, לא המעשה ההלכתי החיצוני עיקר, אלא התוכן הפנימי עיקר . רק בעזרת מאמרי האגדה וסיפוריה, כפי שעוצבו וסודרו במהלכה של סוגיית כיבוד אב ואם שבתלמוד, ניתן לכוון את הרגישות של הבן כך שיידע לזהות את רצון ההורים ולמלאו בדרך של כבוד . והוא הדין כמובן גם ביחסו של אדם לרעייתו ולבניו, הנדונים בפרקים האחרונים . הרמב"ן בפירושו למצוות "קדושים תהיו" הראה שיכול אדם לחיות על-פי ההלכה ולהיות "נבל ברשות התורה" . 2 דהיינו, אדם ש"אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד", 3 לא יאכל מאכלות אסורים אבל יכול להיות עסוק באכילה בהמית וגסה כל ימיו . הוא לא יחלל שבת, אבל שבתו תהיה נעדרת כל ממד של קדושה . כדי לסתום את הפירצה הזאת ציוותה התורה "קדושים תהיו" וחייבה בכך חיים של קדושה, מעבר לקיום ההלכה ככתבה . החולקים על הרמב"ן ושאינם מקבלים את פירושו למצוות "קדושים תהיו", יטענו שהתוכן של הקדושה מצוי בתוכה של כל מצווה ומצווה בפני עצמה ואינו מצריך מצווה נוספת מיוחדת . אם האגדה מהווה חלק בלתי נפרד מן המהות של המצווה, וההלכה איננה עומדת בנפרד מן התכנים והמשמעויות של המצווה, אזי אבדה לו לנבל ממילא הרשות מן התורה . כוונתנו אם כן להצביע בספר זה על תפקידה של האגדה בהבנת המצוות המעשיות לאשורן . במקומות שבהם יש צורך באגדה כדי להנחות את המעשה, אנו מוצאים בגמרא חטיבות אגדיות המכילות דרשות וסיפורים, המפרטות את התכנים הרעיוניים ודרכי ההתנהגות הראויות . בכל אחד מפרקי הספר נעסוק בסוגיה מן התלמוד הבבלי, המקיפה נושא מרכזי אחד ופורסת יריעה משולבת של הלכות ודברי אגדה . ההצמדות לסוגיות היא הדרך הטובה להפגש עם הפרטים וגם עם המכלול כולו, ולהאזין להגיונו הפנימי של התלמוד מבלי ללכת שבי אחרי תבניות חשיבה שאנו מביאים איתנו מן החוץ .
|
|