|
עמוד:ו
מרדכי יקיר – קווים לדמותו מרדכי ( מוטי ) יקיר, נולד בשנת 1927 בעיר גלזנקירכן שבמערב גרמניה, בשם מרדכי ליבר . אח צעיר לאחיו ולשתי אחיותיו . כשעלה היטלר לשלטון בשנת ,1933 עלתה משפחת ליבר ארצה והתיישבה בפתח - תקווה . לא קלים היו הימים ופרנסת המשפחה הייתה בדוחק רב . משחר נעוריהם נרתמו הילדים לסייע להוריהם בקיום המשפחה ולא נרתעו משום עבודה . מרדכי למד בבית הספר "נצח ישראל", ובהמשך עבר ללמוד במחזור השני של ישיבת בני עקיבא בכפר הרוא"ה, אֲם הישיבות התיכוניות . משם הובילה הדרך במישרין ל"הגשמה" בקיבוץ . בשנת תש"ו ( 1946 ) הצטרף מרדכי לגרעין בני עקיבא אשר יצא להכשרה בטירת - צבי . הגרעין התמזג עם קבוצת "עלומים" שהקימה את קיבוץ סעד בנגב המערבי מול עזה . בסעד פרח והחל להתבלט בכישוריו החברתיים והניהוליים . בתקופה זו מילא תפקידים מרכזיים במשק : רכז קניות, גזבר ורכז בניין . במסגרת תפקידו זה, היה אחראי להקמת הבניינים הראשונים במחנה הקבע של סעד, והוא עלם צעיר בתחילת שנות העשרים לחייו . בסעד נשא מרדכי לאישה את שרה לבית ארליך, ושם אף נולד בנם הבכור . משניצחה השאיפה לאינדיווידואליות את הרעיון הקיבוצי, עבר עם משפחתו לגור בתל אביב . בהמשך נקלט מרדכי כעובד בכיר במחלקה החקלאית של חברת "רסקו" . כשליח החברה עבר עם משפחתו לאזור "גדרות" והתיישב בשנת תשי"ג ( 1953 ) בכפר מרדכי, שם נולדו בניו, השני והשלישי . בתקופה זו עסק בקליטת עולים ביישובי האזור . לצד עבודתו הציבורית, טיפח משק חקלאי, בו השתלבו הבנים שספגו מגיל צעיר ערכים של חריצות ועבודת כפיים . מרדכי ובני המשפחה היו מעמודי התווך בבית הכנסת של הכפר, ומרדכי עבר לפני התיבה ואף קרא בתורה . את המסורת הזו ממשיכים ילדיו ונכדיו עד עצם היום הזה . לימים, כאשר התברר שדור ההמשך אינו נוטה לעסוק בחקלאות, באה התפנית . בשנת תשל"ה ( 1975 ) רכשו מרדכי ובנו הבכור, מפעל קטן בתחום המתכת והחשמל לתעשייה . בשנת תש"ם ( 1980 ) עזבו מרדכי ושרה את הכפר ועברו לגור ברחובות . הבנים הבוגרים שהתמחו במקצועות הרלוונטיים השתלבו בעסק . השנים הבאות היו שנים של עבודה קשה, מסירות ופיתוח מואץ . בשנים הראשונות עסק מרדכי בניהול, ולא בחל גם בעבודה ליד כל מכונה . הגרעין הראשון של הפועלים ראה בו כעין "דמות אב" . עם השנים שרתה בע"ה הברכה בעסק, והמאמץ שהושקע בו הניב פֵרות . כיום נמצא המפעל באשדוד, השם "יקיר" מתנוסס מעליו, והוא מפעל משפחתי המנוהל בידי בני הדור השני והשלישי, ושמו הולך לפניו, בדאגה לרווחת עובדיו .
|
ספראי, זאב
|