|
|
עמוד:13
13 אנליזה מן העֵבר האחר את המטופלים הקאנוניים של הפסיכואנליזה כמו אנה או, דורה ואיש העכברושים תיאר פרויד מנקודת מבטו והציגם על פי רגשותיו כלפיהם ועל פי האנליזות שערך לעולמם הפנימי ; צור מהלאל מכנה אותם "מטופלים מושתקים", משום שקולם בקע רק מפיו של פרויד . הספר שלפניכם מעמיד במרכזו שישה ממוארים שכתבו מטופלים של פרויד ובהם תיארו את חוויותיהם מתקופת הטיפול ; ששת הספרים של מטופלי פרויד נשמטו כמעט לחלוטין מהספרות המקצועית ונותרו בלתי מוכרים לקהל הרחב ; העיסוק בהם בספרות המקצועית הסתכם בניסיון להאיר את דרך עבודתו הלא- אורתודוקסית של פרויד מפרספקטיבה חדשה ( ראו למשל Losher and Newton, Unorthodox Freud, 1996 ) . למותר לציין שהטקסטים שכתבו המטופלים אינם נלמדים במכונים הפסיכואנליטיים - הם מודרו מן השיח ונשכחו . צור מהלאל מנתחת את הממוארים משתי פרספקטיבות שונות : ראשית היא טוענת למובחנות הכתיבה של המטופלים כקורפוס נפרד הן בספרות הפסיכואנליטית והן בספרות הממואר, ושנית היא מתבוננת באסופת הממוארים של המטופלים כעל "ספרות מינורית", כזו אשר נדחקה הצידה לנוכח הקורפוס המז'ורי של הכתיבה הפסיכואנליטית ; ספרות זו מבקשת לתת במה לקולות שסוננו ואף הושתקו על ידי הקול הקאנוני . קולו של המטופל, היא קובעת, סבל אפוא מאילמות כפולה, שכן לא זו בלבד שהושתק, אלא ששתיקתו מעולם לא קיבלה הכרה או ייצוג ; ספרהּ מראה עד כמה יומני טיפול הם טקסטים שביכולתם להרחיב את הבנתם של אנשי טיפול בכל הנוגע לתהליכים טיפוליים עמוקים . הממוארים והניתוח שמציגה הכותבת מלמדים כי כדי לכתוב שפה חדשה לפסיכואנליזה אין צורך לדעת פסיכואנליזה - דווקא משום שהמטופלים אינם בהכרח אדונים מוחלטים בשפה זו, עדותם היא עדות אמיתית וחיה המהווה מקור ידע עצום עבור המבקשים להכיר את שפת הפסיכואנליזה על כל גווניה .
|
|