|
|
עמוד:14
14 עמנואל מרקס שני אחים גדולים ; אני זוכרת שחשבתי שמַתּי והגעתי לגן עדן . מזג האוויר היה נהדר, לא היו לימודים וגרנו בקרבת פארק גדול - פארק היטון . הבנים ואני, ופעמים קרובות עוד ילדי פליטים מהשכונה, נהגנו לסייר בפארק . היו בו אגם, נדנדות, קרוסלות, פינת חי ועוד תענוגות . הקיץ המופלא שלנו התארך, מפני שב- 1 בספטמבר פרצה מלחמת העולם השנייה . משמעות העניין מבחינתנו הייתה שבתי הספר לא נפתחו ושהיינו עדיין חופשיים . מזג האוויר המשיך להיות נהדר . אני זוכרת התרגשות גדולה יום אחד כשאבי יצא לחצר האחורית שלנו עם את חפירה גדול . הוא התכונן לחפור בדשא מקלט נגד הפצצה אווירית . האירוע הסב לנו הנאה רבה וכולנו הצטרפנו אליו ועזרנו לו לחפור בעזרת כל מה שבא ליד, ובכלל זה דליים ומעדרים מחופשות בחוף הים . המקלט הזה לא היה מספק לנו הגנה מפני הפצצות ומעולם לא עשינו בו שימוש . השתמשנו במקלט אנדרסון, במקלט מוריסון ובמקלטים ציבוריים . בתי הספר נפתחו בסופו של דבר . הוריי מצאו לאריך וולטר בתי ספר והתחילו לדבר על לימודי בר מצווה לאריך, אשר יום הולדתו השלושה-עשר עמד לחול במאי הקרוב . מזג האוויר התקרר והגיע הסתיו . ואז שמענו מההורים של אריך וולטר שהם הצליחו לצאת מגרמניה ולעלות לארץ ישראל, ושהם רוצים שהבנים יצטרפו אליהם . הוריי עשו את הסידורים הדרושים במנצ'סטר, ובסביבות חג המולד 1939 הם עלו על אחת האוניות האחרונות, אם לא האחרונה ממש, שעשו את דרכן לפלשתינה באותה תקופה . עולמי חרב עליי . הבטחתי לכתוב להם לעיתים קרובות, אבל מעולם לא כתבתי . הפעם הבאה שראיתי את הבנים ופגשתי את הוריהם הייתה בירושלים . עליתי לישראל באוקטובר 1949 ומשפחת מרקס הזמינה אותי לגור איתה . עמנואל אריך, שלמד אז באוניברסיטה, לקח אותי לכל האתרים בירושלים ובסביבתה והעניק לי חוויה מרתקת . שמעון ולטר עוד היה בצבא, ולקח אותי לטיול באילת . ז'קלין רוז
|
|