|
|
עמוד:14
14 עדנה לומסקי- פדר אורנה ששון- לוי ) המכונה " צהוב " ( . תרבויות ארגוניות שונות אלו מתעצבות באמצעות לבוש , תרבות מוזיקלית ופרקטיקות גופניות שהחיילים מאמצים כדרך לסמן את השתייכותם לזהות האתנית של גולני או של הצנחנים , ללא שום קשר לרקע האתני המשפחתי שלהם . מירב פרץ , במאמרה " הימנעות משירות צבאי בישראל : כרוניקה של התנגדות לגבריות ההגמונית ", מאתגרת את הקשר המובן מאליו בחברה בישראל בין צבא ובין גבריות הגמונית באמצעות ראיונות עם גברים מהמעמד הבינוני אשר נמנעו משירות צבאי ) אולם לא היו סרבני גיוס פוליטיים ( . היא מוצאת כי גברים אלו מביעים התנגדות לדפוסים של הגבריות ההגמונית הצבאית ומציעים דפוס גבריות חלופי המעניק לגיטימציה רבה יותר לדיבור רגשי , המשתלב בכינונה של זהות נון-קונפורמית . לפי המרואיינים התנגדות זו התפתחה באופן הדרגתי , בתהליך שהתחיל בגיל הנערות , בעת שהציגו תפיסות גבריות שונות מהנורמות המקובלות , ואשר התחזק במפגש הקצר שלהם עם המערכת הצבאית . לבסוף , התנגדות זו מקבלת ניסוח מגובש במהלך השנים של הבגרות הצעירה . השער השני , מבטים חדשים על ) אי ( שוויון מגדרי , מתמקד באופן שבו השינויים בסדר המגדרי של הצבא מעצבים או מארגנים מחדש את היחסים בין הארגון הצבאי ובין גברים ונשים המשרתים בו . שני המאמרים בשער זה בוחנים את יחסי המגדר בצבא באתרים טעונים : מצבי קונפליקט מפורשים כמו אלה שבין שירות נשים לשירות חיילים דתיים , ומצבי קיצון של התאבדויות של חיילות . כניסת נשים לתפקידים חדשים , כולל תפקידי לחימה , הגבירה גם את הנראות שלהן ויצרה זירות נוספות של מתחים מגדריים אינהרנטיים לשירות משותף , בעיקר מול החיילים הדתיים . במוקד חיכוך זה מטפל מאמרם של יגיל לוי וזאב לרר , " הצבא כשוק עבודה מפולח : יחסי נשים חילוניות וגברים דתיים בצבא " . לוי ולרר מציעים הסבר מבני ) ולא תרבותי ( לקונפליקט בין שתי הקבוצות . נקודת המוצא שלהם היא שמדובר בשתי קבוצות שוליות יחסית , המשתלבות בהדרגה בעמדות מרכזיות יותר בצבא . קבוצות אלו נאבקות ביניהן על התגמולים הסמליים שהשירות יכול להעניק . בהסתמך על התיאוריה של שוק עבודה מפולח , המחברים טוענים שלמרות הרטוריקה של הדתיים-לאומיים , הדורשת הפרדה מגדרית בשמה של צניעותו של החייל הדתי , מאבקם נגד נשים בצבא נובע מכך שכניסת נשים ליחידות שדה מאיימת על ערך התגמולים הסמליים שהחיילים הדתיים מצפים להפיק משירותם הצבאי . מאמרה של ניצן רותם , " התאבדות , גבורה והמגדר שביניהן ", מרחיב את הדיון בתפיסה של ) אי ( שוויון בצבא . רותם אינה עוסקת בשוויון צבאי כסוגיה של מוביליות או ערך התגמולים מהשירות , אלא דנה בנושא מהפרספקטיבה של מחויבות מוסרית של הארגון הצבאי כלפי החיילים והחיילות . שאלת המחויבות בולטת במיוחד במקרים שבהם הצבא נדרש להתמודד עם מות חיילים , ובפרט עם מוות מטלטל כמו התאבדות . על בסיס ניתוח של מסמכים חברתיים רותם מראה
|
|